17/03/2003

ביוגרפיה ריקודית

נולדתי עם לידתה של קריית חיים (ארלוזורוב) בשנת 1933. בביה"ס של הקריה, "בי"ס לילדי עובדים", הייתה פעילות רבה של ריקודי עם, נחוגו בו טכסי חגים, בעיקר חג הבכורים, אבל גם חגים חשובים נוספים כמו חג האחד במאי, יום הפועלת הבינלאומית (8 במרץ) ועוד.

בביה"ס התיכון של הקריה, שאנו היינו המחזור הראשון שלו, ובתנועת הנוער "השומר הצעיר" שאליה הצטרפתי בכתה ה' – ריקודי-העם היו חלק חשוב מהחיים התנועתיים, מהחגים, מערבי-הקן, מהמחנות, מהטיולים ועוד.

בזכותה של מורה מיוחדת במינה בביה"ס התיכון של הקריה, ד"ר פועה מנצ'ל, הוקמה כבר ב-1949, להקת ריקודי עם של ביה"ס, ופעלו בו חוגים לריקודי עם בהדרכת שלום חרמון – סגן אלוף תותחנים (מי"ל), יקה, בלונדי עם אופנוע – מה צריך עוד?

שלום העביר לנו קורסי הדרכה בריקודי עם; הריקוד שנקבע לי להדריך בשיעור לדוגמא היה "אם בארזים נפלה שלהבת" ג€“ מטלה לא קלה וההתרגשות הייתה גדולה. יותר מאוחר מצאתי ברישומים של שלום חרמון "היה בסדר".

להקת קריית חיים הופיעה בכנס המחולות בדליה 1951 בריקוד "הנאווה בבנות" בלחן של אמיתי נאמן. התלבושת שלנו הייתה "נבואית": מכנסים בצבע חאקי ירקרק, חולצות לבנות, חגורות שחורות עבות, וכפיות אדומות (היום צבעים אלה הם צבעי הדגל הפלשתיני!).

הלהקה השתתפה בכל החגים בקריה ובסביבה. בין רקדניה היו: יונתן גבאי, דרור בן דב, גיורא קדמון ז"ל, נועה לוינשטיין (צמחי) מקבוץ חמדיה, מנהלת סמינר אורנים, שהייתה בת זוגי בריקודים ועוד.

בצבא, בקורס 'מ"פים גדנ"ע', שמשתי כמדריך ובין השאר הדרכתי גם ריקודי-עם. בסיום הקורס הנ"ל בן 6 חדשים, ארגנתי רונדו ענק של כל המשתתפים במגרש המסדרים על שפת הים בגבעת אולגה. גורית קדמן שצפתה במפגן, אמרה לי שזה החלום שלה: "שכל צה"ל ירקוד".

בקורס קציני חי"ר ("האחטמונט") הקורס הראשון, מבין שני קורסי קצינים של צה"ל שנמשכו, שמונה חודשים במחנה 80 בפרדס-חנה, הדרכתי את חברי הצוערים בריקודי-עם. במסיבת הסיום של הקורס הופענו בריקודי דבקה סוערים ובראשם, "עוזי וזמרת יה" "דבקה רפיח" ועוד. בין חברי בקורס היו: דני גור, שמעון שמיר, משה מעוז, איז'ו רגר ז"ל, מנחם (וקסלר) רון, ועוד, שהגיעו רחוק.

מסיבת הסיום של הקורס הייתה פרי מאבק בין "בוגרי תנועות הנוער" בקורס שרצו ריקודי-עם ושירים רוסיים, ובין "העירונים" שרצו שירים ממחזמרים אמריקאים – התוצאה הייתה תיקו.

בין הזמנים, השתתפתי בקורסי הדרכה והשתלמויות למדריכים שנערכו אחת לכמה חודשים, בשבתות, בביה"ס לפעילי ההסתדרות בת"א; הייתי פעיל במדור לריקודי עם, בועדה הארצית לריקודי-עם שהייתה פעילה אז; רקדתי הרבה בהרקדות שקיים שלום חרמון בחיפה כל מוצאי שבת, והייתי בכל הצמתים הראשיים של תנועת ריקודי העם.

עם תחילת לימודי באוניברסיטה העברית בחוג לחינוך, התחלתי ב-1955 בפעילות ריקודי עם בירושלים. לפני פעל בירושלים מדריך, גם הוא מקרית חיים, ושמו מרדכי (מימי) שניידר שיזם הרקדות סטודנטים באולם ימק"א בירושלים כל מוצאי שבת. אני המשכתי פעולה זו בימק"א, בבית הלל, "במנזה" של הסטודנטים ועוד, ובמקביל הדרכתי בחוגים ובלהקות ריקודי עם יחד עם אילה קדמן ורבים אחרים, במכון למדריכי נוער מחו"ל, בבית הספר למורים לגולה, בקבוצות נוער של הסוכנות, בחוות הנוער הציוני, בקייטנות בבתי נוער ומגרשי משחקים וברוב בתיה"ס בירושלים – במשך כ-6 שנים – 1954-1960; כן יזמתי והפעלתי עם העירייה ומשרד התיירות הרקדות לציבור הרחב בכיכר תל-אור ואח"כ בכיכר ציון ובכיכר פרח (כיכר המהנדס) – בימי העצמאות ובחגים נוספים, והייתי שותף בשנת 1960 במחלקת הנוער של משרד החינוך והתרבות ובעירייה להקמת להקת הורה ירושלים.

ב-1955 הקמתי עם מימי שניידר את "להקת הסטודנטים ירושלים" כדי לנסוע לכנס העולמי של אגודת אכסניות הנוער (אנ"א) בנורבגיה; אז, נסיעה לחו"ל הייתה חלום רחוק; כדי להמחיש זאת אציין כי לאזרח ישראלי הותר בשנות החמישים להוציא לחו"ל 10 דולר בלבד. אתנו בלהקה נסעה גם הזמרת דרורה חבקין ז"ל וכן הצטרפה יעל דיין עם סבתה רחל שוורץ, בראש המשלחת עמד הגיאוגרף והמחנך דוד בנבנישתי מראשי אנ"א בישראל.

באוגוסט 1956 הופענו בכנס הבינלאומי לתרבות באדינבורו בסקוטלנד, ובנובמבר 1956 נבחרה להקת הסטודנטים ירושלים להופיע בטלביזיה בתחנה ABC (ערוץ 7) בארה"ב מחוף לחוף במוצאי יום ראשון זמן צפיית שיא בארה"ב, במסגרת התכנית שהייתה אז פופולרית מאד "שעת החובבים" בהנחיית טד מאק. להופעה זו נבחרו טובי האומנים בארץ אז וביניהם עליזה קאשי ויואל שר.

בשנים 1955-1960, בתקופת כהונתי כמנהל לשכת הנוער של עירית ירושלים, הפעלתי ריקודי עם במוסדות חינוך רבים בעיר, בבתי"ס, בתי נוער קייטנות ועוד, יזמתי יחד עם ברכה דודאי ושולמית מאיר, אירועים כמו מפגש של כל ילדי הגנים בעיר לקראת יום העצמאות בגן העצמאות, שעיקרו היה מוקדש לריקודי עם במעגלים; ב-1957 וב-1958 יזמתי שני מצעדי מחולות שצעדו ברח' יפו ביום העצמאות; כן פעלתי, בהנהגתו של חיים קוברסקי ז"ל שהיה סגן מנהל מחלקת החינוך של העירייה בארגון שתי "עדלאידע" בפורים שצעדו במרכז העיר ובראשן תלמידי בצלאל ועוד. בשנת 1957 הייתי מפקד מחלקה (מיל) בקורס הארצי ראשון לבוגרות הסמינרים למורים וגננות בארץ ובסיום הקורס נערך מופע של כ-300 הבנות. ברונדו הזה מצאתי את אשתי זמירה ומאז אנחנו יחד.

הייתי מעורב מאד בכנסי המחולות בדליה. כבר ב-1958 שמשתי "כמפקד מחנה הרוקדים" וכחבר בועדת ההיגוי של הפסטיבל, תפקיד שמילאתי גם בכנס דליה 1968, בכנס זה נוסף לתפקודי מחנה הרוקדים והפעלות הרוקדים, הובלתי גם את רונדו הפתיחה של הכנס.

בשנת 1957, יחד עם תרצה הודס, ארגנו את רונדו הפתיחה של המכבייה באצטדיון רמת-גן, מופע מרהיב שבו השתתפו מאות רוקדים מכל רחבי הארץ ובמרכזו רקדה להקת מועצת פועלי ירושלים שהייתי אחד ממקימיה ובמסגרתה רקד גם משה אסקיו כיום בארה"ב; להקת ההסתדרות בירושלים הייתה להקה מיוחדת במינה, "המדריכה" של להקה זו הייתה רינה ניקובה, רקדנית הבלט המפורסמת שהקימה בארץ את "הבלט התנכי" והופיעה אתו בכל העולם; הבנים של הלהקה של ההסתדרות שמשו לרנה ניקובה "כוח עזר" לבלטים שלה כמו "גאיינה" של חצטוריאן ובלטים תנכיים.

בשנים 1960-1965 שמשתי כשליח לחינוך ונוער לכל ארה"ב וקנדה מטעם הקרן הקיימת לישראל. במסגרת תפקידי זה הייתי מופיע בבתי ספר ובמרכזים קהילתיים בכל רחבי ארה"ב וקנדה, מספר על ישראל ומארגן שירה בציבור בסגנון "טיול בארץ בשירים". בשני חודשי הקיץ ארגנו כל שנה במשך חמש שנים, להקות קטנות שהופיעו מטעם הקק"ל במחנות הקיץ הרבים בארה"ב שבהם היו ילדים יהודים; באחת הלהקות הופיע אליהו גמליאל וחליליו (שנגנבו בדרך), ופרופ' מנשקה הראל.

בלהקות אלה שמשתי כאקורדיוניסט, זמר, מדריך ריקודים, נואם, מספר ספורים ועוד.

בארה"ב (ב-1964), נולדה בתנו הבכורה רונית רונן (תמיר) שהופיעה יותר מאוחר בלהקת "ירושלים" בהדרכת יונתן כרמון ובלהקת הסטודנטים., כיום היא מורה למחול, לאחר שסיימה לימודיה ל-M. A בהוראת המחול, באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק; שתי בנותיי הנוספות נילי (1967) ונועה (1970) רקדו בלהקת הסטודנטים וב"הורה ירושלים", הבן גל (1969) רקד בלהקת "הורה אפרוחים" ובלהקת "הצברים" בירושלים. גם כיום, הבנות רוקדות בלהקות "ראשונים" בירושלים ובמודיעין וממשיכות את המסורת המשפחתית.

בשנת 1965 יזמתי וארגנתי בארה"ב בניו יורק את "מצעד ההצדעה לישראל" ביום העצמאות, מצעד שהפך למסורת וצועד גם היום ביום ראשון שלפני יום העצמאות בניו-יורק. המצעד שארגנו יחד עם עשהאל בן דוד ז"ל נציג הסוכנות בניו יורק, היה ב-1965בעיקרו מצעד מחולות ענק שהסתיים במופע בהנחיית הזמר זירו מוסטל כוכב "כנר על הגג" ב-Mall בניו יורק.

במאי 1965 חזרנו לארץ, עם סיום לימודי ל- Ph.D בחינוך באוניברסיטת ניו-יורק (NYU), התחלתי לעבוד במשרד החינוך והתרבות כיועץ פדגוגי לשר דאז זלמן ארן, במקביל הייתי פעיל במדור לריקודי עם בהנהגת תרצה הודס ויחד עם גורית קדמן, רבקה שטורמן, שלום חרמון, יואב אשריאל, טובה צימבל, לאה ברגשטיין ועוד. כן נטלתי חלק בפעולות השונות של המדור, בכנסי חוגי הרוקדים בעמק חפר בהשתלמויות למדריכים, בהכשרת מדריכים בפסטיבלים שונים לריקודי עם שנערכו בפארק אפק, בקיסריה, באשקלון, בחולון, בפתח תקווה,בחיפה ועוד.

בהיותי יועץ השרים זלמן ארן, יגאל אלון, ואהרון ידלין פעלתי גם לקידום נושא ריקודי העם במשרד החינוך והתרבות, להוצאת (יחד עם ברכה דודאי ושולמית מאיר) תכניות לימודים לריקודי-עם לגיל הרך.

עם התמנותי למנהל האגף לתרבות ואמנות ב-1977, תפקיד בו כיהנתי למעלה מ-20 שנה, תרמתי למיסוד האולפנים להכשרת מדריכים, להכרה בתעודת גמר של האולפנים בתעודת "מדריך מוסמך" של משרד החינוך והתרבות; הייתי, יחד עם תרצה הודס, מיוזמי מפגשי להקות המחול בצמח בתחילת שנות ה-70, מפגשים שהתקיימו כל שנה בחג השבועות במשך כ-10 שנים. ואת כולם גם הנחיתי. כל ההנחיות שלי בתחום ריקודי העם והפולקלור היו בהתנדבות.

בתפקידי במשרד סייעתי "ללהקת ירושלים" בהדרכת יונתן כרמון שהוקמה באמצע שנות ה-80 ובשלב מאוחר יותר בשנות ה-90 סייעתי בתמיכה כספית להקמת להקת כרמון העכשווית. הייתי מעורה גם בהקמתה של להקת "שלום 1976" בהדרכת גברי לוי ובניהולו של האמרגן שמוליק צמח והייתי היו"ר הראשון שלה.

בשנות ה-80 במשך כ-12 שנים סייעתי לרעיה ספיבק לקיים ולהנחות את מפעלה הגדול "פרחים ולבבות" – מופעים של אנשים מוגבלים, במחול נגינה וזמר. מופע אנושי וחם. גם היום אני ממשיך בפעילות בתחום זה של תרבות פנאי של אנשים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת שק"ל – "שירותים קהילתיים למוגבלים" – ארגון הפועל בכל הארץ במסגרת "שיאים" שהיא מסגרת פעילות פנאי לאנשים מוגבלים.

במשך כל השנים הדרכתי ריקודי עם במסגרות שונות ומגוונות והייתי בין יוזמי ערבי פולקלור לתיירים שערך משרד התיירות במלון המלך דוד בירושלים. ערבים שאותם הנחיתי ושבהם הופיעו להקת ה"סטודנטים ירושלים" ולהקת "הורה ירושלים", וכללו מופע ריקודי עם והרקדה של ציבור התיירים.

במשך כחמש שנים (1975-1980) הנחיתי את מופעי להקת "ענבל" לתיירים כל יום רביעי בחאן הירושלמי. ב-1988 יזמתי יחד עם תרצה הודס וברוך ונגר, שהיה אז ראש עירית כרמיאל, את פסטיבל המחולות הישראלי בכרמיאל בהנהגתו ובעיצובו של יונתן כרמון; במשך כ-12 שנים הייתי בועדת ההיגוי שלו, והנחיתי את רוב הערבים המרכזיים.

ב-1995 קבלתי את התואר "יקיר ארגון המדריכים לריקודי עם" שאני מאד גאה בו.

אני מעורב כל השנים גם בנושאי ריקודי העדות, בקידום הלהקות של העדות השונות ובהנחיית אירועי פולקלור רבים. זה כ-20 שנה אני מנחה את חגיגות הסהרנה של יהודי כורדיסטאן וחגיגות "המימונה" המרכזיות. כנסי להקות גרוזיניות ובוכריות ועוד. זכיתי גם בתואר "יקיר העדה הכורדית" ו"יקיר תנועת ביחד" – תנועה רעיונית של יוצאי צפון אפריקה המארגנת את חגיגות המימונה.

בכל תפקידי, השתדלתי גם לקדם את הפולקלור הערבי מתוך הכרה בחשיבות הפולקלור לקרוב תרבויות והערכה לתרומתן של הדבקות והשירה הערבית העממית לריקודי העם הישראליים. הייתי מיוזמי "שבוע התרבות הערבית" שהפך יותר מאוחר "לחודש התרבות הערבית", בתפקידי כמנהל אגף התרבות והאמנות תמכתי בלהקות "דבקה" בכפרים השונים; בכנסי להקות דבקה ובמצעדים ובכנסים של להקות אלה בחיפה במסגרת חודש התרבות הערבית" הייתי מעורב גם בעשרות אירועים ופעילויות שבחלקן השתתפתי גם כמנחה.

פעילותי הייתה רבה גם בחיזוק קשרי תרבות בינלאומיים בתחום הפולקלור. מ-1970 אני פעיל בארגון הסיאו"ף (CIOFF) "מועצה בינלאומית של פסטיבלים לפולקלור ואומנויות עם", שבחסותו פועלים כ-300 פסטיבלים ברחבי העולם ושהוא במעמד מייעץ רשמי בתחום הפולקלור לאונסקו; אחד ממקימיו של הארגון העולמי היה שמואל ביאליק מחיפה שעמד בראש הסניף הישראלי כ-28 שנים וארגן יחד עם יונתן גבאי את הפסטיבלים לפולקלור בינלאומי בחיפה במשך שנים רבות.

הייתי פעיל בועדות המקצועיות שבחנו להקות ישראליות לקראת הנסיעות לפסטיבלים ובקידום הקשרים עם פסטיבלים בעולם; במסגרות אלה עודדתי השתתפות של להקות דבקה ערביות ולהקות העדות בייצוג ישראל בפסטיבלים בינלאומיים. מ-1998 אני משמש כיו"ר הסניף הישראלי של הסיאו"ף וכחבר ועדת הכספים של הארגון העולמי, כשעמי פעילים יוסף בן ישראל, עופר מליח, ברכה דודאי, יונתן גבאי ועוד.

אני גם מוזמן לכנסים בינלאומיים להרצות בנושאי פולקלור שימור פולקלור, ורב-תרבותיות.

כן הייתי מעורב ושותף להקמת מעט"ף מרכז לעידוד וטיפוח הפולקלור בישראל, והפסטיבל הבינלאומי לפולקלור ביוזמתו ובהנהגתו של יוסף בן ישראל זה כ-15 שנים.

בין שאר הנושאים האקדמיים והמחקריים שאני מעורב בהם, חקר ריקודי העם כתנועה בעלת רקע אידיאולוגי שמטרתה הייתה, בין השאר, לתרום ליצירת תרבות ישראלית מקורית; כתבתי עשרות מאמרים בכתבי עת כמו "רוקדים", "מחול עכשיו" ובספרים שונים.

אני פעיל מאד בתחום הוראת המחול בארץ. במשך 6 שנים שמשתי כיו"ר "ועדת המקצוע העליונה להוראת המחול" של משרד החינוך והתרבות והיום אני ממשיך כחבר הועדה. אני מכהן כיו"ר ועדת הרפרטואר המרכזית של "סל תרבות הארצי" שהייתי אחד ממקימיו וכחבר בהנהלת מתא"ן ג€“ "מפעלי תרבות ואמנות לנוער", שתרמו רבות לתחום חינוך למחול בישראל, אני מכהן כחבר בהנהלת הלהקות: הבלט הקלאסי, להקת "בת שבע", להקת "קומבינע" ירושלים, "תיאטרון המחול הירושלמי", מועצת "ענבל" ועוד.

אשתי ואני ממשיכים לרקוד, יש לנו חבורת רוקדים הנפגשת אחת לשבועיים בלילות שבת ועם חבריה אנו רוקדים ריקודי עם (ותיקים) וריקודי עמים. חבורה שהוקמה ב-1967 ביוזמת טליה דגן, ארינקה כהן ז"ל, שולה ברקת, הלל רסקין ועוד.

יחד עם יונתן גבאי מישאל ברזילי, ברכה דודאי, יזרעאלה כהנא, רנה מאיר, גיורא קדמון ז"ל, משה תלם ועוד, בין מקימי עמותת "רעים" לשימור הריקודים הישנים המכונים ריקודי "נוסטלגיה". אני פעיל בעמותה באירועים ובכנסים השונים שהיא יוזמת.

אני אוהב מאד את ריקודי העם (בעיקר את הישנים); נהנה לרקוד אותם, ומקווה להמשיך בכך לפחות עד 120 – אמן.

https://www.facebook.com/ronenvoler/videos/693350721166712/