הייתי סופרת יותר זמן ממה שהייתי רקדנית (40+ שנים). אני עוסקת בעריכה והפקה של עלוני מידע מזה כמה עשורים. בשנות העשרים לחיי לימדתי בבתי הספר הממלכתיים, השתייכתי לאיגוד המורים, וכתבתי וערכתי אחר כך את העלון השבועי של האיגוד. זה לא היה הרבה, בדרך כלל רק החלק הקדמי והאחורי של פיסת נייר בגודל 814X  אבל הייתי אחראי, עליו, כולל הפקתו בעיתונות גסטטנר, וארגון התדפיסים שנציגי הבניין יאספו ויפיצו .

כשעזבתי את ההוראה חשבתי שאולי אוכל לקבל עבודה במחלקת הפרסומים של אחת מחברות הטכנולוגיה המתהוות בעמק הסיליקון. היו לי הרבה דוגמאות לעבודה שלי, אך למרבה הצער, שום תואר בעיתונות, שכל העסקים דרשו. אני מניחה שעבודה בארגון המורים לא עזרה הרבה. איזו חברה תעסיק ביודעין מארגן איגודים?

כשהתחלתי להיות מעורבת יותר בקהילת המחול הישראלית המקומית, כתבתי ועזרתי בהפקתו של עלון חודשי  – The Grapevine  . זה היה 4-6  עמודים, מקופלים לשניים. כאשר העורך פרש לגמלאות ולא רציתי לקחת על עצמי את התפקיד הזה, הוא עבר לעורך אחר שהפסיק לפרסם אותו אחרי חצי שנה.

משם התחלתי לתרום ל- Let's Dance!  אני מאמינה שהמאמר הראשון שכתבתי הופיע בגיליון אפריל 1997 בשיתוף פסטיבל למתחילים אותו ביל לידיקר ואני ארגנו מטעם הפדרציה. זה היה יצירה שעודדה רקדנים קיימים לא רק להשתתף באירוע, אלא להביא לפחות חבר אחד שאינו רוקד.

כשגרי נכנס לתפקיד בשנת 2004, המשכתי לכתוב מאמרים כמו גם "מילוי" עבור גארי כאשר הוא זקוק מדי פעם למשהו קטן למילוי חצי טור. בשנת 2005 כתבתי סדרה על פתיחת שיעור ריקודים, פרסום, תכנון מה ללמד וטיפוחו.

כשכיהנתי כנשיא הפדרציה (2009-2011) כתבתי טור לחודש בואו נרקוד! והשתמשתי בזה כפלטפורמה לרעיונות, לחלומות, לתלונות ולתצפיות שלי. פעם גארי הציע לאסוף כמה מהקטעים היותר מעוררי השראה שלי בחוברת לרקדנים עתידיים. הספר הזה מעולם לא פורסם, אבל כמה מהאהובים עלי מופיעים בדף באתר האישי שלי.

בוא נרקוד! למגזין היסטוריה של שבעה עשורים ואני גאה להיות אחד מעורכיו