איריס דלשד

רקדנית, יוצרת, מייסדת ומנהלת "אנסמבל שיראז" להקת המחול הפרסי בישראל

למחול הפרסי היסטוריה עתיקה רבת שנים ומסע מרתק וקסום בזמן. שורשיו נטועים בימי האימפריה הפרסית, שבה שגשג ופרח. ממצאים היסטוריים, ציורי קיר, תבליטים כלי חרס ומיניאטורות מעידים על המקום החשוב שתפס הריקוד כחלק בלתי נפרד מחצרות המלוכה מהתרבות ומהחיים הציבוריים.

הריקוד שימש כאמצעי לחיבור בין האדם לטבע ולכוחות העליונים, והאדרת יופי האישה הרוקדת. הריקוד נרקד בעיקר ע"י נשים. ריקוד הגברים היה יותר דומה למופעי אקרובטיקה. ריקוד הנשים ביטא ערכים של הרמוניה, זרימה, נשיות ואצילות. הדת הפרסית הזורואסטרית ראתה בגוף הרוקד כלי בעל משמעות רוחנית המשמש מתווך בין הרוח לחומר.

אחד המאפיינים הבולטים במחול הפרסי הוא תנועות פלג הגוף העליון, מחוות ידיים, צוואר, ראש, ובית החזה. תנועות הידיים אינן רק קישוט לריקוד, אלא מערכת שלמה של משמעויות עמוקות וסמלים. הידיים מספרות סיפור, והגוף מאזין.

המחול הפרסי קשור בקשר עמוק אף לשירה ולמוזיקה הפרסית המפוארת ;הוא שואב השראה מכתבי חפאז (גדול משוררי פרס) ורומי ג'לאל אל אדין (משורר מיסטיקן שעסק בכוח הריקוד כהתעלות רוחנית). הריקוד הפרסי אינו חיצוני ווירטואוזי אלא מונע מתוך חוויה פנימית, נשימה, ורגש פנימי עמוק.

המחול הפרסי עומד כענף נפרד במחולות דרך המשי (מסורות ריקוד שהועברו ברשת דרכי מסחר בין סין מרכז אסיה פרס הודו והמזרח התיכון) ובעל מקום משמעותי והשפעה עצומה על מחולות אלו.

בתקופות מאוחרות יותר, בעקבות שינויים דתיים ופוליטיים, עבר המחול הפרסי הגבלות שונות ועבר למרחבים הפרטיים, בחצרות הבתים, במפגשים חברתיים ונשיים. נשים וגברים התקבצו לריקוד משותף סביב אירועים וטקסים, סביב מעגל השנה ומחזוריות הטבע. הריקוד העממי התפתח בכפרים ובערים השונות, רק מאוחר יותר הגיע לקדמת הבמה.

כ-22 סגנונות שונים התפתחו במחול הפרסי. בכל מחוז באיראן התפתח סגנון ריקוד המיוחד לו בעל הדגשים שונים, מקצבים שונים וסגנון לבוש ייחודי לו.

מהבולטים שבהם:

מחול בנדרי נרקד בחבל גונדר, לאורך חוף הים. מחול אקסטטי אנרגטי מאופיין בתנועות ראש מהירות, הנפות שיער, נענוע כתפיים, וידיים. מחול זה הושפע מאוד מהריקוד האפריקאי של עבדים שהגיעו לאזור מאפריקה. הריקוד נרקד ע"י נשים וגברים, אולם באופן שונה.

הגילקי נרקד באזור גילאן. מאופיין בלבוש מסורתי מרהיב וססגוני, לעיתים מלווה במטפחות, ונרקד ע"י נשים וגברים.

הלוסתרן התפתח בגבול כורדיסטן, ומזכיר מאוד את ריקודי הדבקה. גברים רקדו ריקודי חרבות ומקלות תוך ליווי של תיפוף מיוחד קצבי ומשלהב.

הסגנון הקשקאי נרקד בדרום איראן ומשקף חיבור לאדמה. נרקד במעגל מלווה באחיזת ידיים, קפיצות קלות, וצעדים קצביים אחידים. ריקוד שבטי קבוצתי – נשים וגברים יחד.

המחול הסופי (גבול טורקיה) – הווירלינג. מקורו אף הוא באיראן. הרקדנים שומרים על ציר פנימי ונעים בסיבובים בספירלה, יד ימין מונפת לשמיים ויד שמאל כלפי האדמה. רומי ג'לאל אל אדין ראה במחול זה עבודה רוחנית. הוא נולד באיראן, בערוב ימיו עבר לטורקיה, ושם נפטר. קברו משמש עד היום אתר עלייה לרגל שם מקיימים טקסי ריקוד הוורלינג.

המחול הפרסי ידע ימים של פריחה לצד דיכוי והסתרה. בתקופת השאה, טרום המהפכה האסלאמית באיראן, הוא היה בשיאו. השאה היה חובב מחול והשקיע משאבים רבים בטיפוח התרבות והמחול.

באותה התקופה כללה "להקת המחול הייצוגית של איראן" 32 רקדנים ורקדניות, והתפרסמה בכל העולם, הופיעה באירופה וברחבי ארה"ב. כוריאוגרפים רבים מהעולם המערבי כמו מרתה גראם הגיעו לאיראן על מנת לשאוב השראה מרקדני הלהקה.

בתקופת השאה, הושפע המחול הפרסי מהעולם המערבי והחל להתפתח בעיר טהרן סגנון חדש ומודרני – "בבה כראם". סגנון זה מזכיר את סגנון הקברט המערבי. סגנון ריקוד סקסי, נשי ונועז. הנשים לבושות במכנס שחור צמוד וחולצה גברית, ולעיתים מחופשות לגברים. סגנון ריקוד המשלב תנועות אגן, ידיים, כתפיים, הבעות פנים, ומשחק. נרקד ע"י גברים ונשים ביחד. טובי הרקדנים בסגנון זה מסוגלים אף לרקוד עם גבות העיניים בקצב המוזיקה.

עם השתלטות השלטון המוסלמי הקיצוני באיראן "שלטון האייתוללות", תם עידן הזהב של המחול הפרסי. להקת המחול הייצוגית פורקה, כל קטעי הוידאו מההופעות נמחקו מהרשת, רקדנים ומורים למחול נתלו, אחרים הוגלו מאיראן, או נאלצו לחתום שלא ילמדו או יופיעו יותר. שלטון אכזרי וקיצוני זה, אף אסר על כל הנשים לרקוד בכל מרחב ציבורי.

המסע האישי שלי למחול הפרסי החל בילדותי, בה ספגתי את המוזיקה והמחול הפרסי דרך החפלות המשפחתיות. במשפחתי נגנים ורקדנים שפעלו בעיר האומנים שיראז. המוזיקה, הריקוד, האווירה, השמחה והמיוחדות של ה"ביחד" הקסימו אותי. רק מאוחר יותר בחיי כרקדנית בישראל חזרתי "הביתה" אל המחול הפרסי כחלק ממסע הזהות שלי כאישה איראנית-יהודייה-ישראלית.

אני חשה מחויבות אמנותית ואישית להחיות את המחול הפרסי, ודווקא כאן, בארץ, הוא מקבל משמעות נוספת. המחול הופך לגשר תרבותי, בין עבר להווה, בין עמים ואנשים. זכות גדולה היא עבורי לשמר כאן בארץ מסורת ותרבות מפוארת ועשירה.

מזה 20 שנה אני חוקרת את המחול הפרסי. זכיתי ללמוד מטובי המורים בתחום בעולם ואף מאחת הרקדניות והמורות שרקדה בלהקה הייצוגית של איראן – שאזי שחרזאד, רקדנית ומורה שהוברחה מאיראן עם פרוץ המהפכה, והקימה אקדמיה למחול פרסי בסן פרנסיסקו.

לראשונה בישראל הפקתי מופעי מחול פרסי. מהבולטים שבהם: "בוסתן ורדים" (בשיתוף עם מורתי ושותפתי, היוצרת מרים פרץ), "מאחורי הרעלה", "ריקוד האישה האיראנית", ועוד. מופעים שפנו גם לקהל הישראלי וזכו להדים נלהבים ולסיקור כתבים.

לפני כ-4 שנים ייסדתי בארץ את "אנסמבל שיראז" – הרכב נשי מקצועי, המוביל את המחול הפרסי בארץ ותומך בנשים איראניות הנאבקות לחיים של חופש, חירות ושלום. האנסמבל הציג מופע ראשוני וייחודי בארץ בשם "געגוע", ולאחריו, "מת"א לשיראז" שזכה למלא אולמות.

קליפ התמיכה בנשות איראן שהפקנו (https://www.youtube.com/watch?v=xVqBic4fot0) צבר מאות אלפי צפיות ותגובות מרגשות אף מאיראן. הופענו גם בפני רזא כורש עלי פהלווי שביקר בישראל באפריל 2023, בנו של מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא שאה פהלווי, מייסד שושלת פהלווי.

"אנסמבל שיראז" מהווה היום בית למחול הפרסי בארץ, מחבר בין עבר להווה, בין מסורות עתיקות לקריאה עכשווית, רוח חופשית ואמירה אישית.

בתקווה וקריאה לריקוד משותף עם העם האיראני בקרוב ממש, ברחובות העיר שיראז העיר בה נולדו  הוריי.

להצטרפות ולמידע נוסף: איריס דלשד 052-6335549 irisim100@gmail.com