זרקור עולמי

מטרת מדור זה הינה להציב "זרקור" על חוג ריקודי עם ישראליים ברחבי הגלובוס, על המדריכה או המדריך, על הפעילות ועל קהל הרוקדים.

בעקבות הפיגוע הנורא שהתרחש בבונדי השנה, בחרנו להתחיל עם החוגים של פרנסיס פסטר בסידני, אוסטרליה.

המערכת

התחלתי לרקוד ריקודי עם ישראליים בשנת 1987 ואני מלמדת מ-1990. אהבתי ואוהבת כל רגע ב"מסע" המרתק הזה. הריקוד הביא לי שמחה אישית עצומה, וההוראה אפשרה לי לשתף את השמחה הזו עם אחרים. אני בת 71 (דצמבר 1954) ואני מקווה שיהיו לי עוד שנים רבות לעשות את מה שאני הכי אוהבת – לרקוד למוזיקה יפה ולהרגיש, כמו שאני תמיד מרגישה, מחוברת עמוקות לישראל.

בעלי, סמי בוסקילה, נולד בנהריה – ישראל ב־1965 ורוקד ריקודי עם מגיל 10, ואף הופיע בקבוצות ריקוד מקומיות בהזדמנויות רבות עם המורה האהוב עליו ביותר – מנחם מנחם. סמי רוקד מגיל צעיר. הוא הגיע לאוסטרליה ב־1989 ומיד מצא את קבוצת הריקוד שלנו והיה תמיד חלק מהקבוצה.

ב־1992 התחתנו והבאנו יחד ילד לעולם. אלה הנישואים השניים שלי. מהנישואים הראשונים יש לי שלושה ילדים. סמי הוא השותף הטוב ביותר שלי, בחיים, בריקודי זוגות ובעזרה להריץ את ערב רביעי הגדול שלנו. סמי הוא תמיד התמיכה שלי במשך כל 34 השנים שאנחנו ביחד.

יש לנו מחנה ריקודים שנתי בסביבה מפוארת, כשעה וחצי נסיעה מסידני. אנחנו משקיעים את כל העבודה ביחד, כדי שנוכל ללמד את הרוקדים שלנו ריקודים חדשים וישנים בסביבה רגועה, תוך טיפוח אהבת ישראל והריקוד הישראלי. אנחנו משלבים שירה בציבור סביב מדורה, ולאורך השנים, אירחנו גם מדריכים מישראל.

במקור הייתי מורה בבית ספר יסודי, והבאתי את הכישורים האלה שלי להוראת הריקוד הישראלי. במשך 20 שנה לימדתי בבתי ספר יהודיים וערכתי כוריאוגרפיות למופעי יום עצמאות רבים שלעתים כללו כ-60 ילדים.

כיום, ובמשך עשרות שנים, העבודה היחידה שלי היא הוראת ריקוד ישראלי.

החוגים שלי:

אני מנהלת כיום שלושה מפגשי ריקודים בכל שבוע, ואולי השנה אוסיף מפגש רביעי. הקבוצה שלי ידועה בשם "ריקודים עם פרנסיס".

מפגש הריקודים הגדול שלנו מתקיים בערבי רביעי בקנסינגטון, במשך שלוש שעות. מטעמי ביטחון, לא אתן את הכתובת המדויקת. טווח הגילאים הממוצע שלנו נע מהצעיר ביותר בן 43 לוותיק ביותר שהוא בן 86, כאשר רוב האנשים בסוף שנות ה־50 עד סוף שנות ה־60, ורובן נשים.

יש לנו כ־12 גברים, וכשאנחנו רוקדים ריקודי זוגות, רוב הזוגות הן של 2 נשים.

רוב הרוקדים שלי הם יהודים אוסטרלים.

הערב מחלק ל-3 חלקים:

• מתחילים – מפגש חדש עם כ-25 מתלמדים.
• מתקדמים – בין 50 ל-60 רוקדים.
• ריקודי זוגות – כ-15 זוגות.

בנוסף, אני מלמדת בכל שבוע שני שיעורים במהלך היום ב"בונדי":

בימי שני מ-12:30 עד 14:30. בימי חמישי מ-10:30 עד 12:30.

אחרי הקורונה

הקורונה הביאה נסיגות משמעותיות, ובעצם הייתי צריכה לבנות את הקבוצה שלי מאפס. היום, הקהילה גדלה עם רוקדים חדשים רבים. הגענו לרמת ריקוד מרשימה, ואפילו הצלחתי למשוך קהל צעיר יותר מבעבר. אנחנו כעת רוקדים ברמה מתקדמת.

פרטי קשר:

פרנסיס פסטר טלפון: 6141-2164442+ דוא"ל : francesfester@hotmail.com

אתר אינטרנט פרטי: www.israelidancingsydney.com.au

רוקדות ורוקדים מספרים:

ג'קי וויין

התחלתי לרקוד ריקודים ישראליים במאי 2019, ממש לפני פרוץ הקורונה, ואני יכולה באמת לומר שהריקודים שינו את חיי.

תחושת הקהילתיות, האהבה, השמחה והרוח שבריקודים הפכו לחלק ענק בחיים שלי. היותי יהודייה מאד משמעותי לי, והריקוד הישראלי גורם לי להרגיש מחוברת עמוקות לשורשים שלי. אני מרגישה ברת מזל להפליא שמצאתי תשוקה שאני אוהבת ושיש לה גם משמעות כזו.

דרך המוזיקה הישראלית, הריקוד והקשר לקהילה שלי, הפכנו למשפחה אחת גדולה ומאושרת.

פרנסיס היא מורה מדהימה, וכולנו באמת ברי מזל שיש לנו אותה כמורה וכמנטורית. התשוקה והאהבה שלה לריקוד הישראלי מעוררת השראה בכל מי שרוקד איתה. היא מקצועית ביותר, עם למעלה מ-35 שנות ניסיון, והיא הופכת כל שיעור לנגיש לכולם, לא משנה הרמה או הניסיון שלך.

אני רוקדת שלוש פעמים בשבוע, ואם יכולתי, הייתי רוקדת כל יום.

תודה לך פרנסיס 💙

ג'ניפר סמית'

הריקודים עם פרנסיס קובעים את הקצב השבועי שלי. אני לא יכולה בלעדיהם. זה הקשר שלי לישראל, הציונות שלי והקהילה שלי. עם זאת, המשיכה שלי לריקודים אלה הינה בשל האוניברסליות שלהם, כשהמוזיקה והריקודים משתרעים אל העולם הרחב יותר. אני שומעת כאן קצב סמבה, או פעימת דבקה. לצליל הזה יש ארומה אפריקאית! האם זה ג'יג אירי? האם זה היה צעד טנגו?

התחלתי לרקוד עם פרנסיס לפני כעשר שנים, כשהייתי זקוקה לחלופה למתח היבש והחוזר על עצמו של האימון האירובי. אמנות משולבת באימון תניע ותחבר אותי, כך הראה המחקר. וכך זה עשה – כשאני בתנועה – אני עצמי מחוברת. תודה לך פרנסיס. אני חייבת לך תודה.

רות פורמן

לפני שבע שנים שמעתי כמה מחברותיי מדברות על ריקוד ישראלי וכמה זה כיף. הן דיברו בהתלהבות כזו שהחלטתי לנסות את זה בעצמי. זו הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי, ואחרי שנה או שנתיים של מאבק ללמוד את שפת הריקוד, זה פתאום התחבר לי בזכות ההוראה המדהימה של פרנסיס פסטר והרוקדים הוותיקים במרכז המעגל, המאפשרים לכולם לעקוב אחר הצעדים בהדרכה ובמיומנות שלה.

מעולם לא חשבתי שאוהב כל כך את הריקוד הישראלי, ושזה ייתן לי אישית כל כך הרבה. זו קהילה שקיימת בתוך קהילת סידני, ולראות את אותם הפנים מופיעות מדי שבוע כל כך שמחים לבוא ולרקוד הפך חלק יקר משגרת השבוע שלי – פעמיים בשבוע.

לכולנו יש את אותה אהבה, לרקוד, לשמוע מוזיקה ישראלית, ולהרגיש קשר לישראל דרך מפגשי הריקוד שלנו. מעבר לשמחה, אנחנו רואים מה שלום כולם, במיוחד אלה עם משפחה בישראל. אנחנו באים ממקומות שונים בסידני, ובכל זאת אנחנו מחוברים דרך הזהות שלנו כיהודים, וכעם המבטא רגשות רבים מאוד דרך שיר וריקוד.

אט אט אנחנו לומדים להכיר את הרוקדים האחרים, בין אם זה הסיפורים האישיים שלהם, מי לומד עברית, איך אנחנו מנווטים באקלים הפוליטי הנוכחי, או סתם משוחחים עם מי שלידנו.

נקודת שיא עבור רבים מאיתנו היא מחנה הריקודים השנתי, עם תאריכים שנקבעו ביומן שנה מראש. זה ההזדמנות שלנו לרקוד, לצחוק, להשתחרר ולהתחבר. פרנסיס מצאה את הנוסחה לחוויה נהדרת שתמיד מתחילה בקידוש ליל שישי שמפגיש אותנו עם המסורת, ואז כמובן הריקודים, השירים, ומסיבה המאפשרת לחגוג את החיים ולהתנתק מהעולם.

בתקופה קשה זו בהיסטוריה המתמשכת שלנו, הלו"ז הקבוע של ההרקדות שלנו מאפשר מרחב להתכנס יחד כיהודים גאים ולהתחבק באקסטזה של הריקוד.

מרטין פרידמן

אשתי קרול ואני התחלנו לרקוד עם פרנסיס פסטר לפני 32 שנה במועדון הכח בבונדי, סידני.

לא רציתי להתחיל כי חשבתי, כמו רוב האנשים, שריקוד ישראלי זה ההורה שאנחנו עושים בחתונות ולא יכולתי לחשוב על משהו משעמם יותר. חברים ממלבורן ביקשו ממני לקחת אותם למועדון לריקוד ישראלי ומהרגע שנכנסתי – "נתפסתי." זה גורם לי להרגיש מאושר ואני שוכח מכל בעיה שאולי יש לי מחוץ לריקוד. לאן שאנחנו נוסעים, אנחנו מוודאים שיש איפה לרקוד. רקדנו במלבורן, פרת', ישראל, אמריקה, דרום אמריקה, לונדון, בודפשט, ורשה וברלין. המורים והכוריאוגרפים כולם שמעו על פרנסיס פסטר מאוסטרליה – כמה שהיא טובה.

ג'קי ססל

גיליתי לראשונה את הריקוד הישראלי בתחילת שנות ה-80 כשהייתי חלק מתנועת נוער ציונית בדרום אפריקה, ואהבתי את זה. אחרי שעברנו לאוסטרליה, עברו שנים רבות עד ששמעתי על שיעורי ריקוד ישראלי בסידני. התחלתי בפברואר 2023, ובעלי קן הצטרף ב-2025. כמעט מיד הבנתי שמצאתי משהו מיוחד באמת – משהו שמזין את הנשמה שלי.

הריקוד בסידני בהדרכתה של פרנסיס פסטר נתן לי הרבה יותר מסתם תנועה. זה הביא חברויות מיוחדות, תחושת קהילתיות חזקה וקשר עמוק לישראל ולציונות, בזמן שבו הקשר הזה של התפוצות הרגיש

חשוב ומאתגר במיוחד. כשאנחנו רוקדים יחד, אין צורך במילים.התנועה עצמה מחברת אותנו ברמה הרגשית והרוחנית.

תחושת המשפחה והשייכות החזקה הזו, הפכה חיונית עוד יותר אחרי ה-7 באוקטובר. הכאב קולקטיבי, משותף לרבים, ובמידה מסוימת התפזר כשרקדנו יחד בהדרכתה של המורה יוצאת הדופן שלנו, פרנסיס פסטר, שבמהלך הזמן הזה לימדה אותנו במיוחד ריקודים שנוצרו בזמן מלחמה ואחרי ה-7 באוקטובר כביטוי לסולידריות.

לא יכולנו לנחש שכולנו נזדקק לשחרור המרפא הזה יותר מתמיד, כשהטרור הגיע לפתח ביתנו בחוף בונדי ב-14 בדצמבר.

ריקוד ישראלי עם פרנסיס פסטר בסידני הוא הטוניק והשיקוי שמעביר לנו את השבוע.

גיל כהן

הריקוד עם פרנסיס עושה אותי מאושרת. עברה שנה מאז שהצטרפתי, ואני שמחה שעשיתי זאת.

האתגר לשלוט בריקוד חדש הוא מהנה והמוזיקה ממכרת. השייכות לקהילת הרוקדים חשובה גם כן, אך האישיות התוססת של פרנסיס היא זו שמעוררת השראה בכולנו.

לואיז סוסמן

לקח כמעט 20 שנה לכמה מחברותיי לעודד אותי להצטרף אליהן לריקודים הישראליים. אז, ב-2012 הצטרפתי לראשונה לריקודים עם פרנסיס כמתחילה. רק בשנים האחרונות אני מגיעה באופן קבוע לשיעורים השבועיים והבנתי את היתרונות הפיזיים והנפשיים, כמו גם את השמחה בקשר חברתי עם הקהילה שלי ועם ישראל. בפרט מאז ה-7 באוקטובר, ולאחרונה, אחרי הטבח בחוף בונדי, הריקוד היה וימשיך להיות מרחב בטוח שבו אנחנו יכולים להיות ביחד ולתמוך אחד בשני. פרנסיס וסמי יצרו אווירה חמה ומעודדת שבה כל רמות הניסיון בריקוד מתקבלות בברכה.