את יואב אשריאל הכרתי ברגע שעליתי לארץ, בכתה א'. אך אז לא באמת הכרתי את יואב, אלא את ריקודיו. בהפסקות הפעילות רקדתי את "הורה מדורה" ו"הורה נרקודה" ועוד רבים וטובים… בכתה ו' למדתי את "קוראים לנו ללכת"..

אני לא יכולה לספר על היכרותי עם יואב האדם כ"רבת שנים". אישית פגשתיו לראשונה לפני כ-20 שנה, כשהלכתי עם חברי, מרקו בן שמעון, כדי לצלם ב"ביכורי העתים" ריקוד שחיבר לקראת השתלמות קרובה, כדי שיואב ומירה יחליטו האם להכניסו להשתלמות או לא ואולי גם לעבוד עליו ולהכניס בו שינויים. יואב ישב בפנים, לידו ישבה מירה ולידם הצלם.

כל הבאים התגודדו בחוץ בשקט מופתי! כשהגיע התור שלנו נכנסתי עם מרקו וצילמנו. אחר כך ישבנו בבית וכססנו ציפורניים, מחכים לבשורה מפי יואב האם הריקוד מספיק טוב ויכנס להשתלמות.

ב-2006 פגשתי את יואב ומירה כשהגיעו לקורס המדריכים בו למדתי. אחר כך, כשהתחלתי להדריך, כמובן וכמובן שריקודיו של יואב כיכבו אצלי בהרקדה וכשפתחתי את הרקדת הנוסטלגיה, הגיעה הפריחה הגדולה.

לפני כ-8 שנים פגשתי את יואב יחד עם ביתו רקפת, בסופ"ש הנוסטלגיה של מאיר שם טוב בתל חי. כאן הגיע המפנה הגדול. התחלתי להכיר את יואב האדם. התחלנו לשוחח. יותר נכון יואב מספר ואני שותה בצמא. הייתה בינינו כימיה מידית.

כשחזרנו מהסופ"ש כבר הזמנתי אותו להתארח בהרקדות הנוסטלגיה בנורדיה ולשמחתי, יואב התארח אצלי מספר פעמים עד שהחליט שהוא תולה את נעלי הריקוד.

כשיואב עבר לדיור מוגן, שמרנו על קשר הדוק. יחד עם גלעד צעידי הקפדנו לבקר אותו בכל הזדמנות והיינו יושבים בבית הקפה בדיור המוגן ויואב היה מפליג בסיפורים ואני… מתמוגגת.

באחד הביקורים,שאלתי אותו האם לדעתו נוכל לארגן ערב הוקרה לפועלו בדיור המוגן? יואב שמח מאוד על הרעיון! דיברנו עם האחראית ומכאן עד לביצוע הדרך כבר הייתה קצרה. גלעד התרוצץ ויצר קשר עם האנשים שידע שהיו קשורים ליואב. אני עסקתי בנושא, בתוכן, בריקודים.

מפגש אחה" צ היה מושלם ושמחנו מאוד שיצא לפועל. עבורי זו הייתה הרקדת סיכום למפעל חיים של יואב אשריאל האדם, המדריך והיוצר.

כששלמה ממן קרא את ההספד בבית הקברות, בכינו איתו כולנו. "אם לא הייתה הקורונה", אמר, "בית העלמין היה צר מלהכיל את כל האנשים שהיו מגיעים לחלוק כבוד אחרון ליואב האדם, היוצר והמדריך".

יואב נגע בהמון אנשים בכל העולם!

אבידה גדולה לנו, לעולם ריקודי העם, ולמשפחתו היקרה ובראשה, לבתו רקפת, שליוותה אותו לאורך כל הדרך.

מוטל עלינו באהבה להנציח את זכרו.