היה לי קשר מאוד מיוחד עם יונתן.

בתחילת דרכי כמרקיד, עוד בשנים הראשונות של פסטיבל כרמיאל, היה יונתן נוהג להזמינני, מדי שנה לפני הפסטיבל, אליו למשרד ולארוחת צהריים במסעדה קטנטנה שהגישה אוכל ביתי והיה מזמין לעצמו אוסובוקו… אני לעומת זאת לא זוכר מה הזמנתי לעצמי… כי בכל מפגש כזה הייתי משותק מהתרגשות מהמעמד שיונתן פינה את זמנו והחליט להזמין אותי לאכול איתו.

במהלך הארוחה נהג להפציץ אותי בשמות של אנשים מעולם המחול, במשרד התרבות ובעולם התרבות בכלל ועל שיחות שלו ועניינים איתם… בשלב זה של חיי המקצועיים עדיין לא הכרתי אף שם, לא היה לי מושג על מי הוא מדבר…

מיד לאחר הארוחה ניגשנו למשרד ושם הראה לי בקלטות סרטים של עבודות ותוכניות שהשתתף בהם. בסוף המפגש… ממש ברבע שעה האחרונה היה פונה אלי ושואל: "מה היית רוצה לעשות השנה בכרמיאל…???"

ואני, שיש לומר דיי שתקתי כל השעתיים שלפני, ורק שיננתי את המידע שהופצץ עלי מתוך כוונה לחזור הביתה ולקרוא על כל האנשים והנושאים שיונתן סיפר… קיבלתי את 15 דקות ה"תהילה" שלי והייתי יורה את כל הרעיונות שאגרתי מהשנה שעברה… והוא, בשיא החכמה, היה דולה מכל מה שהצעתי דבר אחד והיה אומר "את זה נעשה השנה…".
השעות הלא רבות עם יונתן לימדו אותי כ"כ הרבה להמשך דרכי בתחום. למדתי לחקור את הדברים לעומק ולהכיר את האנשים הפועלים בו. וגם לרוחב, את כל תחום המחול בכלל, בארץ וגם בעולם. להאמין שהכל אפשרי, להגיע לכל פרוזדור, כדי לפתוח דלתות ולהגיד שאנחנו, תחום המחול העממי, ראויים להתייחסות… כמו שיונתן נהג לומר לי לא פעם: "יש שם משאבים ואף אחד לא מבקש ולא לוקח…."

למדתי להקשיב לכל אחד, מקטן עד גדול, ללמוד מכל אחד ובאותה נשימה להיות גם מורה דרך לאחרים ולתת לכל אחד סיכוי ולהאמין בעצמו כי "גם הוא יכול". 

תודה על התווית הדרך.