דב זעירא שייסד וניהל את חברת התקליטים "התקליט-חיפה", חבר פעיל בפדרציה הישראלית לתקליטים – IFPI, נפטר בינואר 2021.

דב, ידיד יקר שלי, היה תעשיין ואיש תרבות, הפיק תקליטים לריקודי עם וסייע רבות לריקודי העם כדי להסדיר חוקית את ההקלטות שהפקנו לריקודי עם, מול חברות התקליטים הגדולות – הקלטות המשמשות אותנו בריקודי העם עד היום. כתבה זו מוקדשת לו ולפועלו.

שנות השבעים והשמונים היו שנים של פריחה ושגשוג לתעשיית המוזיקה על תקליטי ויוניל (תקליטי פלסטיק שחורים). אלה התקליטים הגדולים, "ארוכי הנגן", במהירות של 33.33 סיבובים לשנייה. זוכרים? המוזיקה מתקליטים אלה הועתקה למכשירי ההקלטה על סלילים מגנטיים ואחר כך על קלטות וכך שימשה אותנו בריקודי העם.

כולם הכירו את חברות התקליטים הגדולות "אן אם סי", "הד ארצי", "פונוקול", "ישראדיסק", "איסטרוניקס" ואחרות, אך היו גם חברות קטנות יותר וביניהן חברת "התקליט-חיפה". אנחנו, בריקודי העם אהבנו את המוזיקה המוקלטת ואת האפשרות להשתמש בשירים שנוגנו על גלי האתר ולכן הריקודים חוברו לצלילי שירים אלה.

כדי להתאים את השירים שעל התקליטים אל הריקודים שחוברו אז – הם חוברו על הלחן המקורי בלבד ולא על קטעי העיבוד המוזיקאלי, היה צורך להשמיט קטעי מעבר אלה – יפים ככל שהיו, לסדר הקדמה מתאימה לריקוד, להתאים את מהירות השיר כדי שאפשר יהיה לרקוד לצליליו ואת כל המוזיקה לריקודים לערוך יחדיו, על תקליט או קלטת מיועדים לעבודה בהרקדות, שכללו זמרים שונים, מחברות תקליטים שונות, הכל כדי שיתאימו לצרכים של תנועת ריקודי העם המתפתחת.

עריכות אלה לא התאימו לכללים ולמדיניות של חברות התקליטים השונות. הן לא הבינו את הצורך ולא הסכימו לשינויים הכרחיים אלה.

היו אלה ימים של פריחה ל"תקליטים הלבנים" (תקליטים שנערכו מהתקליטים המקוריים ונמכרו בהשתלמויות בחו"ל) ול"קלטות ההשתלמויות" שהופקו גם בארץ, ללא רשיונות וללא תמלוגים לאקו"ם ולחברות התקליטים אך נתנו את הדחיפה הגדולה להתפתחותם של ריקודי העם.

בהתחלה היו נסיונות בודדים להוציא תקליטים לריקודי עם על ידי חברת "סי בי אס" (לימים "אן אם סי)", "מקולית" ואולי אחרות.

דב זעירא ז"ל הבעלים של חברת "התקליט חיפה" הפיק מספר תקליטים קטנים (מהירות של 45 סיבובים לדקה) ביחד עם נחום היימן וחמישיית גלבוע (עמוס אלוני מוביל בחליל), אשר התאימו לריקודי עם, אך זה היה מעט מדי. החברה גם הפיקה גם את רוב התקליטים של להקת הגבעטרון, שרבים מביצועיה הנפלאים היו לריקודי עם.

בשנות ה-70 הציע יונתן גבאי ז"ל לדב זעירא להקליט ביצועים מיוחדים עבור החוגים לריקודי עם שהחלו לפרוח. שניהם יחדיו הפיקו 5 תקליטים מיוחדים לריקודי-עם בסדרת "הבה נרקודה" ועליהם 67 ריקודים בביצוע "התזמורת של עמוס אלוני" (הנגנים: עמוס אלוני – חליל; אלי גרטלר – גיטרה בס; מנולו קליינאוז – גיטרה; יצחק גלבר – אקורדאון; אסא גבריאלי – תופים). הקלטות אלה משמשות אותנו עד היום ברבים מריקודי היסוד שלנו וביניהם: הורה נרקודה, הורה מדורה, צדיק כתמר, אל תירא ורבים רבים אחרים (ראו רשימה מצורפת).

בתחילת שנות ה-80', כאשר הוקם "מרכז ההקלטות לריקודי עם" (כיום "רוקדים"), הבנתי שיש לקבל רשיונות ולהגיע להסכמים חתומים עם אקו"ם (בעלי זכויות היוצרים על השירים) ועם חברות התקליטים, שלהן הבעלות על פס הקול (ההקלטות). לאחר ההסכם הראשון, פורץ הדרך, עם "איסטרוניקס" (תודה גדולה למר נח איתן שהיה אז המנכ"ל ויצר את פריצת הדרך הזו), התחלתי לעבור בין מנכ"לי החברות השונות, כדי לחתום עם כולם על אותו ההסכם. זו היתה משימה מאוד קשה ומסובכת…

את דב זעירא פגשתי לראשונה בחנות של חברת "התקליט", חנות גדולה של 3 קומות ברחוב בוגרשוב בתל אביב, שם נמכרו תקליטים מתוצרת כל חברות התקליטים. קבעתי טלפונית עם דב, שבאותם ימים חילק את זמנו בין תל אביב לחיפה, וביום המיועד הגעתי למשרדו והצגתי בפניו את ההסכם ה"חריג" והמיוחד עליו חתמתי עד אז עם "איסטרוניקס" ו"הד ארצי".

דב שאל: "מה יצא לי מזה? מדוע להסכים למשהו שעל פניו נראה לא לפי הכללים הנהוגים וממש ללא פוטנציאל כלכלי לחברות התקליטים?". והאמת – כמה קלטות כאלה כבר אפשר למכור?

הנימוק המרכזי שהצגתי היה שריקודי עם הינו ענף תרבותי המתקיים "מתחת לרדאר" ויש צורך לאפשר שיתקיים בצורה חוקית ומסודרת. דב השתכנע וההסכם נחתם גם עם חברת "התקליט".

בהמשך הדרך היו עוד הרבה מהמורות וקשיים, במיוחד כאשר התחלנו להפיק דיסקים במקום קלטות והרצון של חברות התקליטים להפיק רווח משמעותי מענף זה, ללא הבנה אמיתית של התחום, הביא לסגירת חנות "רוקדים" והפסקת יצור הדיסקים והצילומים של הריקודים.

לשמחתי, ההפסקה היתה קצרה. התחלנו בדיונים כדי להסדיר שוב את התחום. ההתפתחות המהירה העבירה את מרכז הכובד ואת ההקלטות לאינטרנט (כמו שהן קיימות היום) והיה צורך בהסכמים חדשים.

 דב תמך בכל ליבו בסידור מיוחד עבורנו וניסה לשכנע את כל חבריו בפדרציה הישראלית לתקליטים כדי שההסכמים יאושרו. דב לקח אותי אל ידידו איציק אלשיך, הבעלים של חברת "הליקון" כדי לשכנעו להסכים גם הוא להפצת מוזיקה לריקודי עם בדרך זו. האישור ניתן רק בע"פ, כי לחתום על דבר כזה היה מסובך מדי (עריכה של קטעי המעבר, שינויי מהירות וכו'). עד היום חברת "הליקון" משתפת איתנו פעולה ומאשרת לשידור ביוטיוב את הסרטונים של "רוקדים" עם המוזיקה שלה.

דב אהב את התחום שלנו ודיבר עבור תנועת ריקודי העם באסיפות הדירקטוריון של IFPI ועם אנשי מפתח בתעשיית המוזיקה, כמו פנינה אדרי מ"אן אם סי" ועם רבים אחרים.

שיתוף הפעולה בינינו היה הדדי ויחד עם שלמה ממן עזרנו לו פעמים רבות בהפקות שונות ובפעילותו באינטרנט. דב אהב את ארץ ישראל ונופיה ואהב לשבץ בעטיפות התקליטים והדיסקים שהפיק, תמונות של להקות מחול בנופי עמק יזרעאל וארץ ישראל כולה. צילומי להקות המחול הופיעו גם על גבי תקליטורי DVD שהפיק.

דב קיבל ממני את מוצר הדגל של "רוקדים" – DVD ותקליטור שמע של ריקודי המתחילים ("רוקדים" מספר 1), כדי שיפיקם להפצה בחנויות. הסט אכן נמכר בחנויות ואף נתקלתי בו בחנות הדיוטי פרי בנמל התעופה בן גוריון.

דב הפיק תקליטור מיוחד לריקודי-עם ועליו כל שירי הגבעטרון להם חוברו ריקודים. את העריכות המקצועיות לריקודים אלה עשיתי אני עבורו.

באחת הפעמים קיבלתי בקשה מלקוח ביפן להפקת 1000 תקליטורים לריקודי עם, עם רשימת ריקודים סגורה. לא היה סיכוי שאשיג רשיונות לדבר כזה ולכן העברתי את ההזמנה לדב והוא השיג את כל הרישיונות מחברות התקליטים. אני ערכתי עבורו את המוזיקה והוא הפיק את הסדרה ומכר ליפנים.

פעמים רבות עזרתי לדב לזהות הקלטות שעלו ליוטיוב שלא היה בטוח האם הן מהתקליטים שלו (הקלטות שלו נרשמות על שמו ביוטיוב והתמלוגים עוברים אליו). ממש לפני זמן קצר ביקש ממני לזהות עבורו 2 תקליטורים שלמים שהועלו למכירה באמזון תחת שם של חברה אחרת. האזנתי לכל השירים ומצאתי עבורו את מספרי התקליטים עליהם יצאו הקלטות אלה לראשונה, כדי שיוכל לקבל עליהן בעלות.

בשנת 2011 התפרסמה ב"רוקדים-נרקודה" כתבה בשם "זקן שבט התקליטים". כתבת התרבות של קול ישראל, מירי קרימולובסקי, ראיינה את דב בביתו ואנו זכינו לכתבה יפה.

יהיה זכרו ברוך