ברכות לבביות למושיקו שלנו על צירופו כ"דמות מפתח במחול הישראלי" לרשימת גיבורי העיר, גמלאי תל אביב יפו, הדור שמחזיר לעיר. שם, מושיקו מופיע תחת הכותרת, "דמות מפתח במחול הישראלי."

מושיקו עתיר עיטורים, הישגים, תעודות והוקרות למיניהן. הבולטים שבהם – פרס מפעל חיים מאגודת אמני ישראל – אמ"י, והכרה על תרומתו המוסיקלית לחברה הישראלית מאגודת הקומפוזיטורים ומחברים – אקו"ם. פרסים אלה מביאים כבוד וגאווה לכולנו בתחום ריקודי העם הישראלים.

מזה עשרות שנים, מושיקו מארח מחברי ריקודים, ומרקידים גדולים ומובילים דוגמת אייל לוי, איריס אבנר ואדי ששון, אמנון שאולי, דודו ברזילי, חיים שריון, ירון מליחי, ישראל שיקר, מאיר שם-טוב, שלמה ממן, תמיר שרצר, ואחרים בהרקדה החודשית שלו הנערכת קבוע בבית דני בתל אביב.

את הערב מרקידים בסבב אייל קריבלניק, חיים צמח, חיים שטריקברגר, מיכל בכר ואחרים. הרפרטואר ייחודי והקהל מגוון וחברותי, מאוהבי ונלהבי ריקודי העם. את ההרקדות והאירועים בהם משתתף מושיקו מפיקה אשתו האהובה, מיכל יצחק הלוי.

לאחרונה הוזמן מושיקו להתארח בבית דני כמי שעיצב והשפיע על שכונת התקווה של תל אביב. באותו ערב, מושיקו סיפר על עצמו ואף קרא שיר שחיבר לכבוד המאורע: המנון שכונת התקווה.

אחרי הוצאה לאור של שני ספרים הנמכרים היטב גם באתר של אמאזון – הראשון, ספר האוטוביוגרפיה המרתק, "לרקוד נגד הזרם," והשני – "ארץ אהובה" – אלבום של תמונות, שירים, לחנים ותווים – עומד מושיקו להוציא לאור את ספרו השלישי.

בעוד הספר הראשון כולל שלושה חלקים בהם בחיק המשפחה, צעדי מחול, ורשמים מסיורים ברחבי העולם, וכולל תמונות המלוות היסטוריה של איש אחד ברחבי העולם והחברה איתה בילה, הספר השני, כשמו כן הוא: ספר עב כרס ועשיר שהופק בסיועו של אלן קינג, מאושיות חוגי ריקודי העם הישראליים בקליפורניה. בכתיבת התווים עשו גם איתמר ארגוב וחגי רחביה – שני מוסיקאים מבריקים. צריך לראות את רשימות התווים בספר כדי להעריך את העבודה המושקעת שעשו.

שני הספרים, אגב, ראו אור בעברית ובאנגלית.

הספר השלישי יכלול מיומנו האישי של מושיקו – ראיונות, כתבות, דעות ופרשנויות.

נפגשנו יום לאחר שהוחזר החטוף האחרון שנרצח בעודו בשבי האויב, ושאלתי את מושיקו לשלומו. ותשובתו הייתה: "עכשיו כשחזר אחרון החטופים, רס"ל רן גואילי הי"ד ז"ל, כולנו מרגישים הרבה יותר טוב. גם אני, תודה לאל, מרגיש טוב".

תוך כדי שיחה מתגלגלת, שיתף אותי מושיקו בשיר שכתב, "לירושלים שלי". מרוב התרגשות, כמעט שלא מצא את כל המילים שרצה כדי לתאר את החיבור המיוחד שלו עם השיר.

קראתי את השיר, ומה שהתחיל במבט על מבנה השיר וקריאה שלו, גלש בקלות אל קריאה עמוקה – ניתוח וביאור.

בשל הקשר של כל אחת ואחד מאתנו אל עיר הקודש, יהודים ואף לא-יהודים כאחד, אני מוצא שיכול להיות מאד מהנה לחובבי השירה להשתתף בחוויה שבקריאת והבנת השיר.

לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי

מילים ולחן: משה (מושיקו) יצחק-הלוי           

 

לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי אֶשָּׂא תְּפִלָּה

לִירוּשָׁלַיִם לִבִּי נוֹשֵׂא עֶרְגָּה

קְדֻשָּׁתֵךְ בְּיֹפִי עֲטוּפָה

מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה

 

יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ בְּתוֹךְ נַפְשִׁי

יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ בְּנִשְׁמָתִי

עֵינֵי עוֹלָם אֵלַיִךְ נְשׂוּאוֹת

עַל חוֹמֹתַיִךְ דּוֹלְקוֹת הַמַּשּׂוּאוֹת

 

כָּל הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבַּתֵּבֵל

קַדּוֹת אַפַּיִם, אַפַּיִם לִכְבוֹדֵךְ

כִּי אַתְּ מָשׂוֹשׂ, מָשׂוֹשׂ לְעָרַיִךְ

וּמִי יִתְּנֵנִי אֶשַּׁק אֲבָנַיִךְ

 

יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ לֵב הָעוֹלָם

מַאֲמִינַיִךְ סוֹגְדִים לָךְ כֻּלָּם

מֵעַל רֹאשֵׁךְ זוֹהֶרֶת הַחַמָּה

יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ לִי הַנֶּחָמָה

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי הָאֲהוּבָה

 

בִּירוּשָׁלַיִם כָּל אֶבֶן תְּסַפֵּר

סִפּוּר חַיַּיִךְ הַמְּיֻסָּר הַמְּטַלְטֵל

וְאַתְּ עוֹמֶדֶת זְקוּפָה בְּדוּמִיָּה

עַיִן צוֹחֶקֶת וְעַיִן בּוֹכִיָּה

 

יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ סוֹד הַחַיִּים

אֶזְכֹּר לָנֶצַח זִכְרוֹנוֹת נְצוּרִים

תָּמִיד אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ כַּלָּה

וְלִכְבוֹדֵךְ אַמַלֵּל שִׁיר וּתְפִלָּה

 

יְרוּשָׁלַיִם אֶת שְׁמֵךְ אֶקְרָא בְּקוֹל

בְּכָל יוֹם קֹדֶשׁ וּבְיוֹם שֶׁל חֹל

בְּלֵב גֵּאֶה וּלְלֹא מוֹרָא

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי אַתְּ הַגְּבִירָה

 

יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ מַלְכַּת הָעוֹלָם

מְהַלְּלַיִךְ יָשׁוּבוּ כֻּלָּם

לַחֲסוֹת בְּצֵל קוֹרָתֵךְ

וְלִנְשֹׁם אֶת רוּחַ נִשְׁמָתֵךְ

 

על השיר "לירושלים שלי "– ניתוח ובאור

מבנה השיר

השיר בנוי כהמנון אהבה אישי-לאומי לירושלים. הדובר פונה אל העיר בגוף שני נקבה לכל אורך היצירה, תוך מיזוג בין לשון תפילה, לשון אהבה ולשון שמימית.

השיר בנוי משמונה בתים קצרים – הרביעי שבהם חוזר על עצמו פעמיים בשינוי השורה האחרונה, כאשר כל בית מתפקד כיחידת משמעות עצמאית, אך גם כשלב ברצף רגשי-רוחני מתעצם. בכל בית יש פזמון פנימי חוזר, מעין מנטרה רגשית: "יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ…".

בשיר קיימת התקדמות רעיונית: תפילה וגעגוע, קדושה אוניברסלית, עליונות ירושלים מול ערי עולם, ירושלים כמרכז היקום וכמקור נחמה, ירושלים ההיסטורית-טראגית, ירושלים כסוד וככלה, וירושלים כאדונית ומלכת העולם.

המבנה ההימנוני והחזרתיות יוצרים תחושת טקס דתי וניגון תפילתי. חוויית השיר היא אנלוגית לשירה חסידית-פיוטית: רגש, קצב, חזרתיות ומקוריות בלשון גבוהה.

 משקל, קצב וחריזה

השיר אינו כתוב במשקל קבוע, כמקובל בשירה העברית המודרנית והפיוטית, אך מתקיימים משפטים מקבילים וסימטריים כגון: יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ בְּתוֹךְ נַפְשִׁי/ יְרוּשָׁלַיִם אַתְּ בְּנִשְׁמָתִי.

בנוסף, מופיעים זוגות צליליים היוצרים חריזה רכה ופנימית: תְּפִלָּה – עֶרְגָּה, עֲטוּפָה – נְסוּכָה, נַפְשִׁי – בְּנִשְׁמָתִי, דּוֹלְקוֹת – נְשׂוּאוֹת, בְּקוֹל – שֶׁל חֹל.

החריזה לעיתים אסונאנטית – דמיון צלילים – ועובדת לרוב על תנועות ah / eh  המקובלות בפיוטים. האפקט שנוצר הוא חוויה מוסיקלית-תפילתית וזורמת, שאינה מכבידה אלא מלטפת.

 לשון וסגנון השיר הוא מקראי-פיוטי: אֶשָּׂא תְּפִלָּה, נְסוּכָה, קְדֻשָּׁתֵךְ, חוֹמֹתַיִךְ, מַאֲמִינַיִךְ, זוֹהֶרֶת, הַגְּבִירָה, מַלְכַּת הָעוֹלָם, ובאוצר מילים גבוה, רב הילה, המשלב תנ"ך ומדרש, רגשי אינטימי: יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי, וּמִי יִתְּנֵנִי אֶשַּׁק אֲבָנַיִךְ, אַתְּ לִי הַנֶּחָמָה, יְרוּשָׁלַיִם, אֶת פָּנַיִךְ כַּלָּה – העיר הופכת לדמות אהובה, כמעט אנושית-רומנטית. וכן, קיימת בשיר גם לשון תפילה: פנייה שנשמעת כשיח עם האל, אך מופנית לעיר, ושילוב בין קדושה לבין תשוקה.

 דימויים ומטפורות מרכזיות

העיר מתוארת כדמות חיה, נשית, נשגבת, ורבת-פנים. לדוגמה, ירושלים כאישה: כַּלָּה, הַנֶּחָמָה, הָאֲהוּבָה, הַגְּבִירָה, ומַלְכַּת הָעוֹלָם. המשורר הדובר יוצר דמות נשית רב-ממדית: נסיכה, אם, אהובה, קדושה, אדונית.

ירושלים מתוארת כסמל קדושה: קְדֻשָּׁתֵךְ בְּיֹפִי עֲטוּפָה, מֵעַל רֹאשֵׁךְ זוֹהֶרֶת הַחַמָּה, עֵינֵי עוֹלָם אֵלַיִךְ נְשׂוּאוֹת – ירושלים היא המוקד המוסרי-רוחני של האנושות.

ירושלים ההיסטורית-הטראגית באה גם היא לידי ביטוי בשורות: כָּל אֶבֶן תְּסַפֵּר סִפּוּר חַיַּיִךְ הַמְּיֻסָּר הַמְּטַלְטֵל, עַיִן צוֹחֶקֶת וְעַיִן בּוֹכִיָּה – דימוי העין הצוחקת והעין הבוכייה הוא מאפיין קלאסי של ירושלים לאורך הדורות: שמחה מול חורבן.

ירושלים כסוד וכמעיין חיים: אַתְּ סוֹד הַחַיִּים, וְלִנְשֹׁם אֶת רוּחַ נִשְׁמָתֵךְ – העיר היא מקור חיים, נשמה, סוד אלוהי.

ירושלים כמרכז העולם: לֵב הָעוֹלָם, עֵינֵי עוֹלָם אֵלַיִךְ נְשׂוּאוֹת, מַלְכַּת הָעוֹלָם – דימויים בעלי כוח אוניברסלי, לא רק יהודי.

 סמלים וקונוטציות

קדושה יהודית-דתית: תפילה, קדושה, מאמינים, נצח, נשמה – כל אלה מרמזים לתפילות לדורות דוגמת אם אשכחך ירושלים, ירושלים של זהב, רחם על ציון, ועוד.

ציונות ומשמעות לאומית: הנשיקה לאבני העיר – רמז לגעגוע יהודי לדורות, ותחושת שיבה ונחמה בצילה. ההגדרה לֵב הָעוֹלָם מחזקת את הדימוי של ירושלים כמוקד זהותי.

אוניברסליות רוחנית: עֵינֵי עוֹלָם, כָּל הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבַּתֵּבֵל, מַאֲמִינַיִךְ סוֹגְדִים לָךְ כֻּלָּם – מקום שמאגד דתות ותרבויות.

העיר כדמות נשית מורכבת: חמלה, עצב, שמחה, הדר, ומלכות. זהו שיח פיוטי המתכתב עם מסורת הדימויים של ירושלים כאם, כלה, ומלכה.

השיר מהווה שיר הלל, תפילה, אהבה וקרבה רוחנית לעיר ירושלים.

הדובר רואה בירושלים:

1. מושא אהבה אישי – יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי
2. מרכז היקום המוסרי-רוחני – לֵב הָעוֹלָם
3. מקום קדוש שניחן בהילה נצחית – קְדֻשָּׁתֵךְ בְּיֹפִי עֲטוּפָה
4. דמות נשית רבת יופי וצללים – עַיִן צוֹחֶקֶת וְעַיִן בּוֹכִיָּה
5. סמל היסטורי של כאב והתחדשות
6. מקור תקווה ונחמה – אַתְּ לִי הַנֶּחָמָה
7. מלכות אוניברסלית – מַלְכַּת הָעוֹלָם

 השיר נע בין פרטי לקולקטיבי, בין אהבה ארצית להתפעמות רוחנית, בין כאב היסטורי לתקווה עתידית.

המאפיינים בולטים בשירה העברית העכשווית כפי שמשתקפים כאן הם שיבה לשפה תנ"כית-פיוטית, שימוש באלגוריה של עיר-אישה, תערובת של קודש וחול, פנייה אישית לעיר/מקום כאל דמות קרובה, והדגשה של נצח ולאומיות בתוך לשון לירית.

 סיכום

"לירושלים שלי" הוא פיוט מודרני עשיר בלשון גבוהה – מחווה עמוקה לירושלים. מושיקו מבטא קשר רגשי, דתי, היסטורי ולאומי לעיר, המוצגת כדמות נשית רבת-פנים: כלה, מלכה, אם, אהובה, אדונית.

הכוח של השיר טמון בשימוש בלשון פיוטית אדירת קונוטציה, בדימויים חזקים היונקים מהמסורת היהודית, בשילוב של רגש אינטימי עם תפיסה אוניברסלית של קדושה, ובניגון פנימי המעניק לשיר אופי של תפילה ולא רק של שיר.

תגובתו של מושיקו:

תודה מיוחדת לבני לוי, מורה לאנגלית וספרות, שניקד, תרגם, ניתח וביאר את השיר שלי "לירושלים שלי".

לקרוא את הפרשנות זו חוויה בפני עצמה – קראתי, התעודדתי והתמלאתי אושר.

התרשמתי, התרגשתי, והתבשמתי מעומק הניתוח, הבנת הנקרא, ואוצר המילים העשיר.

בהערכה ובכנות לבבית,

משה יצחק-הלוי (מושיקו)