יואב אשריאל האיש והאגדה, הכריזמה, כושר הארגון, הניהול וההדרכה. האיש שהרקיד את כל העולם. בזכותו קמו וגדלו המרקידים למיניהם, שלקחו ולוקחים חלק בהרקדות בחו"ל.

בשנת 1975 החליטו במשרד החוץ בישראל להקים להקת מחול רשמית שתייצג את ישראל בסיבוב הופעות של 6 חודשים ארה"ב וקנדה. חיפשו וחיפשו מי האיש המתאים ביותר לתפקיד הרם. הגיעו למסקנה שרק יואב אשריאל הוא האיש. כך התחיל להתארגן הרכב הלהקה שנקראה "פעמי אביב" בהנחיתו של דודו טופז ז"ל.

ליוו את הלהקה: הזמרים אבי טולדנו, שושנה דמארי, רבקה זהר, ציפי זרנקין. הניהול המוזיקלי הופקד בידי שמעון כהן הידוע, במאי המופע היה יואל זילברג. יואב פנה גם אלי והציע לי להצטרף כרקדן בלהקה, לנסיעה ולהופעות. קצת התלבטתי כי רק חזרתי מ-2 נסיעות לאירופה ונעדרתי מהארץ פעמיים למשך 5 חודשים. בסופו של דבר נעניתי והתחלנו בחזרות בבית "בכורי העיתים" בתל-אביב.

במשך כחמישה חודשים התקיימו החזרות, 4 פעמים בשבוע, בהדרכתו של יואב וכמובן הכוריאוגרפיות שלו. בסיום החזרות נערכה חזרה גנרלית – "הופעה לפני הנסיעה".

עוזי אדורם, האחראי מטעם עירית תל-אביב שגם נסע איתנו, התנגד שאני אסע עם הלהקה. הוא חשש שתהיינה איתי "בעיות". יואב ויואל זילברג אמרו: "בלי האיש הזה אין לכם מה לנסוע", כך סיפר לי יואב ביחידות… בסופו של דבר הסתבר שאני היחיד במשלחת שלא היו עמו בעיות. בסיום הסיור קיבלתי זר פרחים מעוזי אדורם.

יואב לא נסע איתנו לסיבוב זה עקב סיבות רפואיות "עבר ניתוח". זה היה חבל מאד להיות בלעדיו. החמצנו חוויה ענקית להיות במחיצתו 6 חודשים.

בשנות השמונים בערך, יצאו לשוק בארץ מכוניות סימקה. יואב רכש רכב כזה, חדש חדש, מהניילונים. הוא קרא לי לפני ההרקדה בבי"ס דובנוב ובהתרגשות רבה אמר לי: "בוא תראה את האוטו החדש שקניתי…" היראה לי אותו והסביר כל כך יפה על התכונות של האוטו…

הייתה לי חוויה מיוחדת כל יום מחדש, בבואי להרקדה, לראות איך יואב מסביר ומתקן כל תנועה של הריקוד, בעיקר בריקודי הזוגות. אני זוכר את הריקוד "כשושנה בין החוחים" של יענקל'ה לוי, את הקפיצה הקלילה שבריקוד למדתי ממנו לעשות.

פעמים רבות לאחר ההרקדה. יואב היה מצטרף אלינו לבית קפה. היינו יושבים ומדברים על אופן ההרקדה, על המוסיקה שהולכת ומשתנה. זה הדאיג והפריע לו מאוד שמכניסים מוסיקה ושירים לא מתאימים לריקודי עם. לפי מה שקורה היום – נראה שצדק.

בשנת 1990-92 בערך, ביקשו מיואב להקים שוב את להקת המחול הייצוגית הגדולה ושוב הוזמנתי לקחת חלק בחזרות ולהשתתף במופעים מאוד מרכזיים. התחלנו את החזרות בקיבוץ שפיים. ליואב היו יחסים יפים עם הקיבוץ. עבדנו מספר חודשים והתחלנו להופיע. הייתה זו להקה מאוד גדולה ויפה, אבל לאחר תקופה לא ארוכה החזרות בוטלו וגם המשך פעילות הלהקה בוטל עקב חוסר תקציב. שוב החמצה גדולה מאוד לבטל להקת מחול בהדרכתו של יואב אשריאל. הפסד גדול.

אני זוכר שיחה חשובה עם יואב באחת ההשתלמויות שלו למדריכי ריקודי עם. היו כמה מדריכים שדיברו והפריעו. יואב אמר לי בשיחה פרטית: "אני לא מבין איך אנשים שאמורים להדריך לא מבינים שזה מפריע…".

לפני כשנה נסענו, שלמה ממן ואנוכי לרמת-אביב לבקר את יואב בדיור המוגן שם התגורר בשנים האחרונות. היה משונה מאד לראותו לא בפעילות של הרקדה והדרכה. הוא ניראה טוב והיה במצב רוח מצוין. ישבנו יחד במועדון של המקום. שוחחנו על הא ועל דא. זו חוויה לשבת עם איש רם וחשוב כמוהו ולשמוע ממנו עוד ועוד דברי חוכמה שרק הוא ידע להשמיע. הוא הראה לנו את חדרו ואיך שהוא יודע לגלוש במחשב ולעשות הרבה פעולות מרתקות. הצעתי לו שתהיה לו מטפלת פיליפינית כי זה מאד חשוב, אבל הוא לא גילה בזה עניין. סיפר לנו שכל בוקר מתקשרים לחדר לבדוק שהכל כשורה. שלמה ואני התרגשנו מאד להיות במחיצתו כשעתיים.