הפעם הראשונה שנפגשתי עם רפי זיו הייתה בניו יורק, בסוף שנות התשעים, במחנה "תמרון".

רפי, אז בחור צעיר, שופע שיער, הגיע למחנה בהתרגשות אדירה ואף חשש שמא לא יצליח ככוראוגרף. אבל הוא נחל הצלחה גדולה עם חמישה ריקודי מעגל וזוגות.

מאז נפגשנו במחנות ריקודי עם מסביב לעולם. בארה"ב כמעט כל 3 חודשים, בצרפת, בברזיל, בלטביה, בהונגריה ועוד.

דרכנו הצטלבו גם כאשר רפי היה מגיע בכל שנה החל משנת 2001 עד 2018 להדריך את הרוקדים בקורס למדריכי חו"ל, של פסטיבל כרמיאל ושם לימד מריקודיו באהבה ועם האנרגיה הידועה והמוכרת שלו. הוא תמיד היה חביב הקהל.

בעשור האחרון, כשעליתי ארצה, עקבתי אחרי פועלו בהרקדות ברחבי הארץ וכמובן שגולת הכותרת הייתה המרתונים העשירים שהוא מפיק. האנרגיה בהרקדה תמיד אנרגיה מתפרצת ואין סופית, הן מבחינת הפרזנטציה והן מבחינת האוכל המוגש במהלכם.

רפי שלא מזמן התחתן והפך לאבא מאושר, כשהוא עומד בעמדת הדי ג'י הוא מצטייר כאדם שקט, אבל ברגע שהוא נכנס למרכז המעגל הוא לא מפסיק לפזז, לקפוץ ולהדביק את הקהל באנרגיה הבלתי נלאית שלו.

רפי מנהל את המרתונים שלו גם באומץ רב ומשלב הרבה ריקודים מיוחדים שלא נרקדים כמעט אף פעם אצל מרקידים אחרים.

בסופו של יום הקהל מצביע ברגליים. רפי מחדיר אנרגיה אינסופית ותנועתיות לרחבת הריקודים עם המון חן וחיוכים.