משה יצחק-הלוי המוכר לציבור הרוקדים בעולם כמושיקו הלוי, נולד ב-1932 באזור מנשייה ליד כרם התימנים, להורים יוצאי תימן. בגיל 17 התוודע לעולם המחול בבית הספר לבלט של מיה ארבטובה. לאחר שלושה חודשים של אימונים, התבקש מושיקו להצטרף ללהקת הבלט של מיה ארבטובה, בה הופיע בהצלחה כרקדן אופי. ציבור המבקרים הבחין בכשרונו הבולט לעין, על אף תפקידיו הקטנים שמילא, וזה לאחר שלושה חודשים מאז החל לרקוד.

    את שנותיו הראשונות כרקדן הקדיש מושיקו לטכניקה של הבלט הקלאסי, שהיווה עבורו את הבסיס לכל סגנונות המחול האחרים בהם עסק כגון: הבלט המודרני, הג'אז, הסטפס, וריקודי אופי שונים.

    את שירותו הצבאי עשה במסגרת להקת מחול צבאית. עם שחרורו מן הצבא הצטרף מושיקו לתיאטרון לי לה לו    ו – דו רה מי, בהם הופיע כרקדן במחזות מוסיקליים. כמו כן הוזמן לרקוד בלהקתה של הרקדנית והכוריאוגרפית נעמי אלסקובסקי לתקופה קצרה בה החליף את יונתן כרמון שפרש.

    ב-1953 הצטרף מושיקו ללהקת ענבל בהמלצת הכוריאוגרף הנודע ג'רום רובינס ששהה בישראל והעביר קורס מיוחד למחול בתחום הבלט הקלאסי לרקדנים נבחרים ושבו השתתף גם מושיקו הלוי. בלהקת ענבל שימש מושיקו כאחד מרקדניה הראשיים, וב-1957 יצא עם הלהקה לסיבוב הופעות שנמשך כתשעה חודשים, באירופה וארצות הברית.

   ב-1959, בתקופת היותו בענבל, יצר מושיקו את ריקודו הראשון דבקה אוריה שזכה במדליית כסף בתחרות בפסטיבל מחולות שהתקיים בוינה, אוסטריה. ריקוד זה הפך לאחד מן הריקודים המבוקשים בחוגי ריקוד העם הישראלי, ואתגר לכל להקה ייצוגית.

    ב-1962 עם שובו לאחר סיורה השני של ענבל בארצות הברית עזב מושיקו את ענבל והקים ביחד עם הרקדנית יונה לוי והמוסיקאי יצחק אליעזרוב את להקתו, להקת הפעמונים שזכתה להצלחה גדולה בישראל ומחוצה לה. כמנהל אומנותי וככוריאוגרף התמקד מושיקו בעבודתו הכוריאוגרפית בנושא האתני פולקלוריסטי של העדות בישראל והתאמתו האומנותית לצרכיי הבמה.

    תוך עבודתו עם להקת הפעמונים, הוזמן מושיקו על ידי המחלקה הערבית של ההסתדרות הכללית לשמש כמנהל אומנותי וכמדריך ללהקות מיעוטים: צ'רקסים מן הכפר כמא, דרוזים מן הכפר עוספיה וערבים מן הכפר טירה, ויותר מאוחר הדריך מושיקו בכפר טייבה מטעם רשת עמל. בתוקף תפקידו זה, במשך כחמש שנים, הקים מושיקו את הלהקות, הדריך אותן, בנה להם רפרטואר להופעות כשגולת הכותרת בעבודה זו הייתה השתתפות להקות עוספיה וכפר כמא בפסטיבל מחולות בהולנד ובלגיה, אתם זכה בפרסים ובהוקרה.

    ב-1969 הוזמן מושיקו למכון וינגייט להקמת להקת מחול ייצוגית יחד עם המורה נינה אורעד ככוריאוגרף וכמנהל אומנותי ואף יצא אתם לסיבוב הופעות ברחבי גרמניה.

    ב-1971, לאחר 10 שנים של פעילות כעצמאי, התבקש מושיקו לשוב לתיאטרון ענבל – הפעם בתפקיד מנהל להקה. בזמן שירותו כמנהל הלהקה התבקש מושיקו ע"י שרה לוי – תנאי להכין שתי כוריאוגרפיות, אחת – ריקוד תימני מקורי לגברים, והשני – ריקוד חבני, לתוכנית המורכבת מקטעים קצרים בשם מנייטורות. שני הריקודים זכו להצלחה גדולה בתוכנית הקאמרית של התאטרון במשך 12 שנים.

    ב-1973, ביום השני למלחמת כיפור, יצא מושיקו שוב עם התיאטרון לסיבוב הופעות באמריקה, שנמשך כחודשיים ימים. בתום מסע ההופעות סיים מושיקו את התחייבויותיו עם התיאטרון וחזר לעבוד כעצמאי, הפעם בארצות הברית, אירופה, המזרח הרחוק וישראל.

    בעת שהותו באמריקה הוזמן מושיקו פעמיים לסירוגין ע"י שתי להקות מחול מודרניות שבקנדה – אחת באוטווה והשניה במונטריאול. ללהקה באוטווה הכין מושיקו כוריאוגרפיה מודרנית בשם "אלגוריה" המשלבת טכניקה מודרנית ואלמנטים אתניים באורך של כ-10 דקות. וללהקה ממונטריאול הכין מושיקו כוריאוגרפיה בשם "אופוס ג'אז" המגלמת בתוכה סגנונות ריקוד משנות החמישים ועד שנות השמונים.

    בשנת 2008 החליט מושיקו לפתוח הרקדה משלו ב"בית דני" ביחד עם חיים צמח. מתחילת 2009 החליפו את חיים צמח שרון אלקסלסי ושגיא עזרן. בהרקדה נלמדים ריקודיו של מושיקו וכן נרקדים ונלמדים גם רקודי מרקידים אחרים.

    משנת 1949 ועד היום למושיקו הלוי 59 שנות פעילות בתחום המחול, מהן 48 שנים של יצירה הכוללת בתוכה 200 ריקודי עם ישראליים. כמו כן חיבר מושיקו מעל ל-130 לחנים המלווים את ריקודיו, הפיק שמונה תקליטורים, וכן כתב את הפנקס "כחול-לבן" למדריך היוצא לחו"ל.

    ריקודיו מצטיינים בסגנון מיוחד. הוא שואב את רעיונותיו מן המקורות האתניים המצויים בישראל ובאגן הים התיכון, מעבד אותם ומתאים אותם לצרכיי הריקוד הישראלי בן זמננו. אין ספק, שפעילותו הענפה בתחום זה תרמה רבות לעיצובו וסגנונו של הריקוד הישראלי בישראל ובעולם.

    ריקודיו נרקדים ומבוקשים בכל העולם, לשם הוא מוזמן להעביר השתלמויות וסמינרים במחנות רוקדים לציבור רוקדים מכל העולם.