יוסף (ג'ו) אהרון פרנקל (‏ 16 במאי 1939 – 25 בינואר 2017) היה עיתונאי, עורך, מו"ל והוגה דעות, בעל טורים בעיתונות הישראלית. עמד בראש האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית בשנים 2017-1986, היה חבר מליאת רשות השידור בשנים 1996-1999, חבר המועצה לביקורת סרטים ("הצנזורה") בשנים 1988-2017, וחבר נשיאות מועצת העיתונות בשנים 2018-2015.
יוסף פרנקל נולד במרכז תל אביב בשנת 1939, בנם של אברהם וזהבה פרנקל. אביו עלה לישראל מהעיירה דומברוביץ (כיום באוקראינה), שם היה ממקימי תנועת החלוץ. אמו זהבה, ילידת ורשה, הייתה בתו של הרב הליטאי יוסף אהרון רבינוביץ'.
בנעוריו המוקדמים השתייך לתנועת הנוער בית"ר במקום מושבה במצודת זאב, וייצג אותה בתחרויות ספורט במספר ענפים, בהם כדורסל, קפיצה לגובה, אגרוף וכדורגל.

קריירה תקשורתית
את דרכו התקשורתית החל ככתב בעיתוני נוער בתיכון. בצה"ל שירת כמפקד טנק בחיל השריון ולקראת שחרורו, החל לערוך ולהפיק את ביטאון עמותת יד לשריון, השריון, וכן פרסם כתבות בעיתון חיילי צה"ל, במחנה.
בשנת 1961 סיקר ככתב-חוקר מטעם "ידיעות אחרונות" את חפירות המגילות הגנוזות, בשם "שליחנו המיוחד". כמו שימש בשנות ה-60 כעורך ומו"ל של כתב העת "התחבורה".
לאורך השנים פרסום טורי דעה, מאמרים, כתבות וביקורות ספרים ומחול, בין השאר ביומונים ידיעות אחרונות, דבר, מעריב, גלובס, מקור ראשון, חרות והיום, וכן בשבועון העולם הזה.
לצד פעילותו בעולם העיתונות והתקשורת, שימש פרנקל כמנהל יחסי הציבור של להקת המחול 'בת דור' בשנים 1969–1988, תפקיד במסגרתו כתב את תוכניות הלהקה, יצר לה קשרים בינלאומיים ותרם לתדמיתה התרבותית של ישראל. בסוף שנות ה-90, שנים רבות לאחר שעזב, הלהקה נקלעה לקשיים כלכליים ופרנקל סייע לה בהתנדבות במאבקה לגיוס תקציבים.
בשנים 1992–2002 פרסם טור קבוע במקומון התל אביבי 'צפון העיר'. כמו כן ערך עם יוסף כרוסט את הספר 'קטוביץ; פריחתה ושקיעתה של הקהילה היהודית: ספר זיכרון'. החל מ-2002 ועד ליומו האחרון שימש כמו"ל וכעורך ראשי של 'הביטחון', מגזין לענייני ביטחון, אבטחה, כיבוי אש, מיגון וחירום.
פעילות פוליטית וציבורית
פרנקל היה בהשכלתו האקדמית דוקטורנט לפילוסופיה, בהתמחות בחופש הביטוי ובפילוסופיה של המשפט.
במהלך לימודיו האקדמיים בשנות ה-60 היה אחד מהפעילים הבולטים בתנועת החרות ואחד מראשי סיעת גח"ל שהפכה למרכיב העיקרי של הליכוד. באותה התקופה היה ממובילי ה'מהפך' בבחירות לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, שנחשב כזה שהכין את הקרקע ל'מהפך' הפוליטי של מאי 1977.
לאורך השנים שימש כעורך ביטאון תנועת בית"ר בארץ ישראל, 'מעוז', ביטאון תאי הסטודנטים של גח"ל, 'חד וחלק', ועיתון 'חי' של צעירי תנועת החרות, היה בעל טור קבוע בירחון 'בארץ ישראל' (בשנים 1971-1989), פרסם רשימות בעלון ותיקי בית"ר, 'בדרכו' (של ז'בוטינסקי), ושימש כחבר מועצת מערכת 'האומה' – במה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי, במסגרתו פרסם מאמרים ורשימות.
פועלו כיו"ר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית
ב-1986 נבחר ליו"ר האיגוד לעיתונות תקופתית, שנקרא אז "איגוד העורכים והעיתונאים של כתבי העת בישראל", תפקיד בו שימש עד יומו האחרון. בשנים הרבות, למעלה משלושה עשורים, בהם עמד בראשו של איגוד זה, מנה האיגוד מאות עורכים ועיתונאים בעיתונות התקופתי והיה חבר במועצת העיתונות בישראל.
בהובלתו הפך האיגוד בסוף שנות ה-80 לארגון היחיד בישראל החבר בפדרציה הבינלאומית לעיתונות תקופתית (FIPP).  פרנקל כיהן כחבר נשיאות הפדרציה וכסגן נשיא הארגון, שבו חברים נציגים מ-135 מדינות.
פרנקל שם את האיגוד שבראשו עמד על מפת התקשורת בישראל ובעולם, כשיזמם מפגשים של משלחות מטעם האיגוד עם אנשי תקשורת בארץ ובעולם. כך למשל נוצרו ביוזמתו קשרים עם עיתונאים מסין הקומוניסטית כבר בסוף שנות ה-80, שנים רבות טרם נקשרו קשרים דיפלומטיים בין שתי המדינות.
יוסף נפטר בטרם עת. הותיר אחריו את רעייתו שושי, שלוש בנות (בילי, מיקי ודניאל, שיאנית ישראל בקפיצה לגובה), ושתי נכדות.