יונתן כרמון היה מורה ואבא רוחני של עשרות כוריאוגרפים ישראליים שינקו ולמדו ממנו מהי במה, אסתטיקה, פולקלור, רעיון, שילוב טכניקה במחול… ומה לא? ביניהם גם אני – שוקי הופמן.

בשנת 1988, אחרי 15 שנה בהן ניהלנו, שלומי בעלי ואני, את להקת "הורה ירושלים", פתחנו את בית הספר למחול "מחולה" בירושלים. זו השנה בה יונתן הקים ויצר את פסטיבל המחולות בכרמיאל. בשנים המאוחרות יותר, תמיד חגגנו יחד יומולדת לפסטיבל ולמחולה.

כשחגגנו 18 למחולה, הענקנו ליונתן את אות "יקיר מחולה", במופע גדול בתיאטרון ירושלים, במהלכו הוא עלה נרגש לבמה, לקול תשואות וכפיים של הקהל, קיבל את התעודה, בירך, וסיפר על הקשר וההערכה הרבים בינינו.

במופע זה הקדשנו לו את היצירה שהוא בנה עבורנו מספר שנים קודם לכן – "שבט יהודה", שנרקד בזמנו בפסטיבל כרמיאל עם הסולן דוד דביר ובהמשך עם אורן מנצורה.

אם נחזור לשנים הראשונות, יונתן הכיר אותי כאשר הייתי באה לחזרות לראות את חברתי לוסי ממן היפיפייה. כמובן שזה היה תירוץ טוב עבורי כדי לראות בפעולה את גדול הכוריאוגרפים למחול ישראלי בארץ.

בלהקת מחולה שייסדתי, פתחתי להקה בוגרת ייצוגית בה היו תשעה זוגות, מהטובים בזמנו בארץ. כרמון הגיע למושבה הגרמנית בירושלים והתרשם מאוד מהרקדנים ומרמת הטכניקה הגבוהה וביקש שאשתתף בפסטיבל אפילו שלא היו לי 12 זוגות כפי שהוא דרש מכל הלהקות.

בשל הערכתו המקצועית הקים יונתן וועדה שכינינו אותה "החבורה" שם היו רקדניו לשעבר – עמוס קב, בארי אבידן, שלמה ממן, דדו קראוס ואחרים מצוינים ואהובים, ורק אני כאישה יחידה בחבורה, אשר לא רקדה אצלו בנעוריה (לצערי).

היינו נפגשים על גג ביתה של עודדה כרובי היקרה, ושם היינו בונים את התוכניות לפסטיבל כרמיאל. זיכרון יפה.

אין ספק שיונתן נתן לי חיזוק אמנותי ונתן לי, כיוצרת, השראה וכיוון ליצירות בנושאים של המופעים בפסטיבל כרמיאל בניהולו – "דוד ונשותיו", "טרנטלה", "שירו לפלפל" (קטע מתוך רצף ריקודים שנעשו על שוק מחנה יהודה למילים של אהוד מנור ומוסיקה של מנחם קורן ), "לא תפגע בי עין הרע" ועוד…. יצירות אשר מבוצעות במחולה עד היום.

בפארק אלון, ב-12:00 בלילה, לאחר המופע המרכזי, עלה המופע "לאור הזיכרונות", מופע מחווה לשירי אהבה של שושנה דמארי ובהשתתפותה. למופע נבחרו כ-10 "דואטים" (ריקודים של שניים) שרקדו לשירתה של שושנה וביניהם זוג רקדני "מחולה" רקדו את "עדיין כאן". הדואט זכה בפרס ריקוד השנה 2006 מטעם אומנות לעם.