ביוני 1980, מירה ויואב אשריאל ז"ל היו מורים אורחים במחנה השמיני של המרכז לריקודי עם ישראלים בסן לואיס אוביספו בקליפורניה, שהיה באותה תקופה המחנה היחיד לריקודי עם ישראלים בחוף המערבי. זו הייתה ההזדמנות היחידה של רקדנים מצפון ודרום קליפורניה להתכנס לרקוד וללמוד ריקודים מכוריאוגרף שהגיע "כל הדרך מישראל".

יואב ומירה היו צוות. הם לימדו את כל הריקודים של יואב יחד, גם מעגלים וגם זוגות. היינו רגילים ללמוד מכוריאוגרף יחיד, אך אף פעם לא מ"צוות" של שניים. אפשר היה לראות כמה הם אוהבים ומעריצים זה את זה, וכיצד הם עובדים יחד כדי לוודא שהרוקדים לומדים את הצעדים המדויקים וגם את אופיו של הריקוד.

ליואב הייתה דרך ייחודית לגרום לכל הרוקדים להרגיש בנוח כשהוא לימד אותנו. הוא מילא את החדר בהתרגשות בזמן שלימד ריקוד חדש או חזר על ריקוד שהכרנו. הוא היה גם מורה תובעני, במיוחד לגבי האופן שבו נלמדו ונרקדו הריקודים שלו. אך ברגע שלמדנו אותם, לעולם לא נוכל לרקוד אותם אחרת. הם הרגישו בדיוק נכון כשרקדנו אותם. הריקודים היו פשוטים ומעניינים בעת ובעונה אחת. זו הייתה, וזו עדיין, איכות נדירה בריקודי העם הישראליים.

יואב היה מחוייב לשלב בין המוזיקה והצעדים לסיפור על חיי היומיום בישראל. אנו חווים את הסיפור מחדש בכל פעם שאנו רוקדים את אחד הריקודים שלו. בין הריקודים שלמדנו באותו סוף שבוע היו "עד אור הבוקר", "בלב אחד", "השושנה פורחת", ו"כלייזמר".

נדלג 28 שנה קדימה, לקיץ 2008, כאשר יואב ביקר את ביקורו האחרון בארצות הברית, שם לימד במחנות הריקודים הורה-כיף ושורשים בניו יורק. יואב שהה בעבר בקליפורניה אך מעולם לא הזדמן לו לבוא כתייר. הצלחתי לארגן לו ביקור תיירותי מיוחד מאד. הוא היה אז בן 78, אך גילו לא מנע ממנו ללמד בשלוש הרקדות באזור סן פרנסיסקו בשבוע אחד. מאות רקדנים הגיעו ללמוד מה"וותיק", מהכוריאוגרף מהדור השני של כוריאוגרפים של ריקודי העם הישראליים. היה נפלא לחוות שוב את סגנון ההוראה שלו, הפעם עם בתו רקפת, כבת זוגו. זה הזכיר את סגנון ההוראה שלו עם מירה אשתו ז"ל, מביקוריו הקודמים ב-1980 וב-1987.

יואב אהב את קליפורניה, במיוחד את תקופת שהותו בסן פרנסיסקו, שם שהה במלון בוטיק ליד יוניון סקוור כאורחו של דייוויד אפלבוים, תומך חזק בישראל וידידו של דוד בן גוריון ושל הרמטכ"ל ה-9 דוד אלעזר.

רבים מריקודיו עמדו במבחן הזמן והם נחשבים היום לקלאסיקות ומייצגים את הרוח שניתן לעורר כאשר רוקדים ריקוד גדול באמת.

אנחנו נתגעגע ליואב אבל זכרו יחיה בריקודים שלו. יהי זכרו ברוך.