חיי עם יונתן שזורים על פני 70 שנה…

הריקוד חיבר בינינו, התשוקה של יונתן לרקוד גרם לו לעזוב את הקיבוץ אליו הגיע כפליט ולהתגורר במשק הפועלות בתל אביב. מאחר וגרתי בסביבת המקום נפגשנו בדרכינו לסטודיו של גרטרוד קראוס ובחזרה. ביחד רקדנו בלהקה של גרטרוד. אפשר לומר "גדלנו יחד".

בשנות החמישים המוקדמות שיתף אותי יונתן, כרקדנית בלהקתו במופע לפתיחת קו המים "ירקון- נגב", אירוע היסטורי ומיוחד במינו בנוכחות 20,000 אלף איש.

יונתן מינף את ריקודי העם להמונים ויצר תדמית ישראלית תוססת ומרהיבה כמוצר צריכה בעולם.

כיום כאשר אני רואה את העם רוקד אני רואה את יונתן כרמון.

לאורך השנים מעולם לא באמת נפרדנו. אפילו שהקריירות שלנו לקחו אותנו למחוזות שונים, דרכינו הצטלבו שוב ושוב.

בשנות השישים הפיק יונתן מופע ישראלי מרהיב וענק ברדיו סיטי מיוזיק הול שבניו יורק. הייתה לי הזכות לרקוד שם וכך השתלבתי באירוע זה. ההתרגשות הייתה בשיאה לראות ולשמוע ישראליות במיטבה בניו יורק בפני 6,000 איש בכל מופע, 4 הצגות ביום, במשך חודש ימים. יונתן היה כוכב עליון!

אפילו שסגנון הריקוד שלי הוא קלאסי, מצא יונתן את הדרך לשתף אותי ולתת לי במה גם ב"פסטיבל מחול כרמיאל".

יונתן תמיד היה בן בית אצלנו, בניו יורק ובארץ. בארוחות הערב האין סופיות עם יונתן ושוקי נהנינו מערבים מלאי סיפורים על הרפתקאותיו בעולם. תמיד בלכתם הצטערנו שלא הקלטנו את סיפוריו.

לא היה ולא יהיה עוד יונתן כזה.

באהבה.