כרקדן מגיל 10 באזור זיכרון והסביבה, נחשפתי להרקדות ומרתונים כבר אז. החשיפה לריקודים בשנות ה-80 ובגיל כה צעיר השאירה בי חותם ואהבה מיוחדת לשירים ולריקודים אלה.

כילד, ואחר כך כנער, ספגתי המון מורשת, המרקידים לא זנחו את הריקודים הישנים, את ריקודי העמים ואת השורות וכך בעצם רפרטואר הריקודים שלי גדל ונשאר ונשמר בראש וברגליים.

שיחות על "מה שהיה" תמיד היו ותמיד סיקרן אותי לדעת מה היה קורה באם הייתי פעם אחת נכנס למכונת זמן ומרקיד בדיוק כמו אז. לדלות מרשימת הריקודים הכללית את הריקודים שבאמת נרקדו בשנות ה-80, בעיקר במרתונים, ואותם להרקיד לילה שלם.

בזמנו אלעד שטמר הרקיד איתי במרכז מיר"ב והיינו מוצאים את עצמנו יושבים ומתרפקים על הנוסטלגיה, על מה שהיה באמת.

וכך החלטתי להרים את הכפפה ולנסות, יצרתי רשימת ריקודים, הקמתי קשר עם התזמורת לריקודי עם של רמת השופט בניצוחו של עמוס שטיין, עשינו חזרות וכבר אז התחלתי להתרגש, מרגיש שאני משחזר את ההיסטוריה.

עם שרה'לה שרון, תמיד הייתי בקשר טוב ובמחשבה משותפת החלטנו גם לנסות להוסיף שירה בציבור לפני תחילת הריקודים.

כאשר הבנתי שזה המוצר, יצאנו לדרך עם תאריך, פרסום ושיווק. הוסכם שהמקום הכי מתאים מבחינת הגעת הרוקדים מכל הארץ יהיה מרכז מיר"ב בחוף הכרמל.

את מרתון "כמו אז" הראשון קבעתי ליום שישי ה-22.1.2016.

לא ידענו למה לצפות. בשעה 20:00 היינו עם 4 אנשים שבאו לשיר בציבור עם שרהל'ה, אך תוך 10 דקות בלבד, אולם התרבות של מרכז מיר"ב התמלא במאות רוקדים שבאו לשיר לפני המרתון. היו אדים על החלונות, השמחה הייתה גדולה, שרנו ואפילו קצת רקדנו.

בשעה 21:30  הגיע תורה של התזמורת להנעים את אוזננו ולהרקיד אותנו. לקח כמה דקות עד שהבנו את גודל השחזור. קרוב לשעתיים התזמורת ניגנה, מ"הרמוניקה" ועד "שלום על ישראל" בריקודי מעגל, זוגות ושורות.

לאחר מכן רקדנו עד אור הבוקר עם מוזיקה מוקלטת על פי הרשימה עליה עמלנו ימים כלילות.

את הקרדיט לשם "כמו אז" אני מוכרח לחלוק עם יעל טויטו, שכאשר באחת מנסיעותינו המשותפות סיפרתי לה על הרעיון, התחלנו לשיר את השיר של שלמה ארצי "כמו אז" והבנו שנינו שזה השם הנכון.

בערב הראשון נכחו קרוב ל-900 רוקדים, יוצרים, מרקידים ושוחרי מחול וזמר עממי.

וכך המשכתי לקיים פעם בשנה בחודש ינואר מרתון אל תוך הלילה בימי שישי. בעקבות לחץ מצד הרקדנים התחלתי לערוך גם מהדורות קיץ, ועדיין בימי שישי כמרתון.

במהלך מלחמת חרבות ברזל, אינני מרגיש בנוח לקיים ערבי זמר ומחול עם תזמורות בליל שישי, על כן הפכתי את "כמו אז" להרקדה מן המניין במוצ"ש, פשוט לבוא ולרקוד ללא אטרקציות כגון תזמורת, כיבוד ומרתון עד אור הבוקר. כשינוחו תותחי המלחמה, אחזור למסורת של מרתונים בערבי שישי כולל תזמורת וכולל שירה בציבור.

השנה לראשונה, החלטנו לקיים את המרתון במהדורה צפונית ביחד עם אלמוג בן עמי, בהיכל נבון ב"קריית מוצקין". באותו האולם שבו מתקיימת ההרקדה המרכזית בצפון, בימי חמישי -"חמישי מוגזם". ההרקדה תתקיים במוצ"ש 2.3.2024.

לסיכום, הקסם של ההרקדה הזו היה ותמיד יהיה, ההתרפקות על הנוסטלגיה ועל אותם ריקודים שרקדנו ושאיתם גדלנו.