נפגשתי לראשונה עם יואב אשריאל לפני 60 שנה, בחוג הריקודים שניהל בבי"ס "אחד העם" בתל אביב.

חבר מהמושב בו אני מתגורר רקד באותו חוג והוא שהציע לי להצטרף, היות והייתי אחרי פציעה בשירות הצבאי וחשב שזאת תהיה אחת הדרכים לשיקומי.

יואב ישר קלט את הקשיים שיש לי בתנועת רגליי, והמריץ אותי להתמיד בהגעה לערבי ההרקדה. קיבלתי את המלצתו ואני מוכרח לציין שהרבה בזכותו ובזכות גישתו החברתית כלפיי, השיקום שלי היה מהיר יותר.

לאחר שנתיים הוזמנתי על ידו לרקוד בלהקה שלו, ויותר מאוחר הזמין אותי לאולפן (קורס) מדריכי ריקודי העם שניהל.

למעשה, הפכנו לחברי אמת. החברות הייתה לא רק בין שנינו, אלא גם עם הוריי ז"ל, ואח"כ עם אשתי ברכה. יואב ומירה ז"ל ביקרו הרבה במשק של הוריי, והיה זה מעין מפגש משפחתי.

יואב היה הראשון מבין המדריכים, שארגן את ההשתלמויות לריקודי עם, וידע היטב לבחור מבין הריקודים שחוברו באותה עת, את הריקודים שהיה להם אופי של פולקלור ישראלי, ובכל השתלמות לא נלמדו יותר משמונה ריקודים (מה שלא קורה היום, לצערי).

הריקוד הראשון שחובר על ידו היה "טען המן", שהתקבל בהתלהבות רבה ונרקד עד היום. באופן אישי, אני חושב שהריקוד "ערב בא" שחובר על ידי יואב, הוא ריקוד עם ישראלי, הנרקד בכל העולם, ואחד הריקודי הטובים והנבחרים בין ריקודי העם.

יואב עזר להרבה מדריכים צעירים להיכנס לעולם ההדרכה והיצירה, ונתן להם במה בהשתלמויות שערך. ביניהם טיפח ועזר הרבה ליוצר והכוריאוגרף הנפלא שלמה ממן.

יואב ורעייתו, מירה ז"ל, תרמו רבות במשך השנים להתפתחות התנועה לריקודי העם, ובזכותם קם דור של מדריכים, יוצרים ורוקדים.

תודה לכם מירה ויואב, על תרומתכם האדירה לתנועת ריקודי העם.