לפתח תקווה הייתה הזכות לזכות ביונתן כרמון. מפתח תקווה יצאה בשורת הריקוד של כרמון.

בתחילת שנות ה-50, בשנת 1952 קמה להקת הגדנ"ע (להקת עלומים). אלו גוטמן היה המפקד והאחראי. רצו לתת לבני הנוער עניין ומטרה בחיים. היינו צעירים, רעננים, מלאי מרץ ושמחת חיים בגלאי 15-17.

 יונתן היה בן 23 בתחילת דרכו ואלו יצר איתו קשר לבוא להדריך אותנו. כולנו נשבינו בקסמו, יפה תואר, כוכב קולנוע, מלא כרימון בכריזמה ובכישרון.

במשך כשנתיים יונתן לימד אותנו את כל התורה. למדנו טכניקות חדשות ובלט, רקדנו מהפינה, גילונו עולם חדש. היו חזרות והופעות יונתן בנה ויצר "ריקודי עם" עלינו כמו "הרועה הקטנה", "אל תירא", "ימן ושמאל", "מזורקה" ועוד רבים וטובים. לימים הפכו כל אלה לריקודים עממים לכולכם, ריקודי עם ישראלים.

הערצנו אותו, אהבנו אותו ורקדנו שעות. התחלנו בבית ההסתדרות באולם הפועל אח"כ בית הנוער העובד בברנדה וביד לבנים. ימי שישי אחה"צ עד הלילה ושבת כל היום – היו ימי הריקודים שלנו. כל מי שעבר בחוץ והשקיף עלינו השתאה למראה הנחישות המרץ ושמחת החיים שלנו.

ליונתן היה שותף אידיאלי ליצירת הריקודים האקורדיוניסט הראשון שלו דודיק חודורוב. לדודיק היה קצב בנגינה שממש הקפיץ את הרוקדים והתאים להפליא לריקודים הקצביים וסגנונות הריקוד של יונתן. פרג' הגדול צילם אותנו, שמוליק צמח היה מרכז הלהקה והמפקד מהצבא היה אלו.

יונתן עשה הכל, תכנן, כתב, לימד. היינו כמו משפחה אחת גדולה, לא רק להקה. כל אחד עזר כפי יכולתו. אמא של אחת הרקדניות תפרה את התלבושות. התכוננו לערב הראשון שעתיים של ריקודים ושירים.

לפני הערב הגדול יונתן חלה ונשאר לישון אצל אחת הבנות ואימא שלה טיפלה בו עם מרק תימני.

ב-30.8.1954 ליל שבת היה ציון דרך עבור הלהקה אליו התכוננו זמן רב. אולם "היכל" המה מפה לפה.

הערב היה מוקדש למחול ישראלי שכלל ריקודי עם מחיי הארץ, הווי של עדות, תימני, בוכרי, סלבי וחגי ישראל. הייתה לנו זמרת שהפליאה לשיר – מזל שמור יחד עם אילקה ואביבה. הייתה הופעה מדהימה, האולם היה מלא עד אפס מקום, העיתונים היו מלאי שבחים. היה זה חידוש: ערב שלם של ריקודים ושירים… יונתן אמר תמיד שזה היה רגע השיא שלו.

הופענו בכל מקום, בכל האירועים החשובים שהיו באותה התקופה, לפני אורחים מחו"ל, קצינים, נשיאים, אירועים צבאיים סגורים, ישובי עולים, אפילו בבחירות. מופע חשוב ביותר היה בחגיגה הממלכתית של מקורות ב-20.7.55 ל"פתיחת המוביל הארצי ירקון נגב". טקס רב רושם עם שרי ממשלה, שגרירים מכל העולם ועסקנים ציוניים.

המדור לריקודי עם של המחלקה לאמנות בהסתדרות ארגן כנס מחולות. היו שלושה כנסים בנובמבר 1954 בחול המועד סוכות בצפון – בדגניה א, במרכז – בעמק חפר ובדרום – בגברעם.

תרצה הודס כתבה בעיתון: "אין בדעתי לבוא ולנתח עכשיו הופעה של כל להקה, אבל חובה עליי לציין את מעמדה ויופי הופעתה של להקת 'עלומים' מפתח תקווה, אשר ליוותה את כל שלושת הכינוסים שלנו והפתיעה את כולנו ברוחה הרעננה, הופעתה הייתה מלוכדת ונאה".

אחרי להקת "עלומים" קמה הלהקה המרכזית של ההסתדרות בניצוחו של יונתן כמובן.

להקת כרמון הראשונה

ב-29.8.58 נערכו בבית ציוני אמריקה בחינות להופעה בארה"ב אצל אד סאליבן שהגיע לישראל לבחור אמנים ישראליים להופעה בתוכנית הטלביזיה שלו ואח"כ לצאת למסע הופעות "מחוף אל חוף" מטעם המגבית היהודית המאוחדת ושאר הארגונים היהודים.

יונתן בחר קבוצת בנים ובנות ושלח אותנו להבחן. בעיתון כתבו שלהקת המחול הייתה מסמר הערב.

כמובן שבחרו בנו לייצג את ישראל. ככה נולדה "להקת כרמון".

בתוכנית המקורית לא היה מקום ללהקה אבל אד סאליבן כל כך התלהב מאיתנו שהוא החליט להזמין את הלהקה באופן נפרד וחתם על חוזה לפיו הוא ישמש כאמרגן. כל ההוצאות היו מכיסו. הוא טען שיונתן יצר סגנון משלו שעיקרו החן הפשטות והאווירה שיוצרים המחולות.

יונתן כדרכו, דאג לכל דבר עד הפרט האחרון. לאה פלטשר לימדה אותנו נימוסים והליכות. לקחו אותנו למלון אכדיה לארוחה חגיגית לפי כל כללי הטקס. במשכית התאימו לנו שמלות ונעלי עקב.

2.11.58 לעיני 50 מיליון צופים, אמר אד סאליבן: "להקת כרמון הנוער החינני, הרענן והעליז הזה, הם יהיו הסנסציה בכל אמריקה לאורכה ולרוחבה". ואכן כך היה. הופעות מחוף אל חוף כדי להראות לקהילות היהודיות ולכלל האוכלוסייה, את הישגי ישראל באמנות. הופענו לפני כלל אזרחי אמריקה בלוס אנג'לס, שיקגו, וושינגטון ועוד. בכל מקום שהתה המשלחת כשבועיים. אנו הופענו הופעה אחת בכל מקום. איתנו במשלחת היו גם יצחק פרלמן, רן ונעמה ואחרים.

ישראל הייתה בשיא הפופולאריות שלה. ראינו מחזות זמר בתחילת דרכם, כמו "סיפור הפרברים". נפגשנו מאחורי הקלעים עם אמנים מפורסמים, כוכבי קולנוע כמו דני קיי, אסתר ויליאמס, פוליטיקאים ואנשים חשובים רבים.

אחרי המסע עם המשלחת, נשארנו, להקת כרמון בארה"ב להופעות נוספות. גדליה שיבה היה האמרגן והמנהל והוא דאג להופעות. הוזמנו לאחד המקומות הסודיים בעיר והמארחים שלנו היו אדי פישר ואליזבט טיילור שיחסיהם נשמרו בסוד. היינו חבורה מצוינת ומגובשת ועשינו הכל יחד. דודיק ואני היינו הנשואים היחידים, אך עם הזמן נוצרו זוגות חדשים: רוחלה טסמן פגשה את דב לאוטמן, עודדה את חובב כרובי, רוחקה וקוגל, לאה וגברי לוי. כל אותם זוגות נשארו יחד.

יונתן הוציא אז את תקליטו הראשון בהפקתם של פרד הלרמן וגיל אלדמע. התקליט היה מוצלח מאוד ונמכר בארה"ב וגם בארץ.

חצי שנה חיינו יחד באמריקה, היינו בטופ: מסיבות, קבלות פנים. נסיעה זו סללה את הדרך לכל הלהקות הבאות. זכינו להגיע לארה"ב ולהופיע מול 50 מיליון צופים בזכות יונתן כרמון.