בתחילת דרכי כרקדן, בסוף שנות השישים, נישא שמו של כרמון ביראת כבוד בפי כל הרוקדים והיוצרים במחול הישראלי.

במפגשי איתו, נוכחתי לפגוש אדם שהמחול הישראלי בכל רמ"ח אבריו. היה לי העונג לשמוע את תפיסת עולמו לגבי המחול, דבר שהוטמע גם אצלי.

לימים נפגשנו שוב, לקראת ההכנות לפסטיבל כרמיאל. "איך הצלחת לגבש להקה שתהיה כל כך ישראלית – גם הריקודים וגם הרוקדים?" שאל אותי על להקת "רקפות טבעון", בזמן המבחנים לקראת הפסטיבל הראשון.

ההכרה וההבנה שלו במחול בין לאומי והישראלי, באה לידי ביטוי בהכנות לפסטיבל בשנת 1996, כשהנושא השנתי היה "תעשיה – יצור וייצוא". הרעיון גרם לכוריאוגרפים תדהמה – ליצור ריקודים לתעשייה? הזמנתי אותו לראות את הריקוד שייצרתי לתעשיית הטקסטיל – "מחול הכותנה". ראה ואמר: "נדבר מחר".

למחרת צלצל אלי וביקש שאשנה שני דברים בריקוד. הדרישה האחת שאחליף מנגינה – במקום השיר "הפלפל" שזו מנגינה שיובאה ואומצה ע"י הישראלים, שאשתמש במנגינה ישראלית "תלבשי לבן". השנייה – שאשנה בתמונת הפתיחה של הריקוד, מוטיב אחד השייך ללהקה מארה"ב. כך נעשה, ולשמחתי הריקוד נשאר עד היום ברפרטואר שלנו, כפי שנשארו מרבית הריקודים שיונתן התווה לנושא של הופעות בפסטיבל.