בשנת 1956 קמה להקת ריקוד של רקדניות ורקדנים מכל רחבי הארץ, ערים, קיבוצים ומושבים. מטבע הדברים רוב הרוקדים היו חניכי תנועות נוער, אוהבי המחול והשירה הישראלים.

קבוצה זו נקראה "הלהקה המרכזית של ההסתדרות" הודרכה על ידי יונתן כרמון שחיבר ויצר את כל הריקודים, על בסיס ריקודי עם וחגים שנרקדו בקיבוצים וכן על בסיס ריקוד מודרני וקלסי עליהם התחנך יונתן.

הלהקה הוקמה במטרה לקיים "להקה לאומית" שתייצג את מדינת ישראל ברחבי העולם וכן על מנת להופיע באירועים הסתדרותיים וממלכתיים בארץ. היא נתמכה על ידי מחלקת החינוך של ההסתדרות והמדור לריקודי עם אותו ניהלה תרצה הודס.

כדי להקים את הלהקה נערכו בחינות בבית לסין בתל אביב. מתוך עשרות רקדנים שהגיעו למבחנים, מכל רחבי הארץ, נבחרו 12 זוגות. הרקדניות והרקדנים נבחנו ביכולת ריקוד ובשליטה בריקודי העם.

חלק מהרקדנים היו מוכרים ליונתן מעבודה מוקדמת עם להקות כמו "עלומים פתח-תקווה" ו"הפועל תל-אביב".

להקה של רקדנים נפלאים שהופיעה בשפע אירועים על כל בימות הארץ. כשאני אומר "בימות", כוונתי לא רק להיכל התרבות ולאולמות ממוזגים, אלא כל במה ברחבי הארץ בין אם במת בטון, לינוליאום, או קרשי עץ מלאים בקוצים שהשאירו אותות ומכאובים על כפות הרגליים היחפות.

הרקדנים הצעירים הגיעו מדי כל סוף שבוע,  מכל רחבי הארץ, לחזרות מפרכות שנערכו בבית לסין בתל אביב, ובהן התאמנו במבחר מחרוזות הריקודים שיצר כרמון וכן תרגלו רבות את שיפור היכולות והטכניקה האישית.

הלהקה הופיעה בפסטיבל דליה למחולות ב-1958 שהיה גם חג עשור למדינת ישראל. החברה ישנו באהלים, אך שמחת הריקוד והחיים הייתה בשיאה. למרות שהיינו הלהקה הטובה בארץ ובפסטיבל, טען מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות כי הלהקה עדיין איננה מתאימה לצאת לחו"ל, ואז הצטלמנו עם השלט, הכתוב בציניות, על יד האוהל שבתמונה מהפסטיבל.

ב-1958 תוכנן שהלהקה, בצירוף להקת הסטודנטים מירושלים, תצא לייצג את ישראל בטורקיה. הכל היה ערוך ומוכן למסע, אלא שיום לפני היציאה בוטלה הנסיעה מסיבות מדיניות (כנראה בעקבות המשבר שהיה לאחר מבצע קדש).

למחרת ישבנו כ-6-7 חברים מתוסכלים בבית קפה תל אביבי ועלה רעיון להיכנס לתחרות שהתקיימה בבית ציוני אמריקה במטרה להביא תרבות ישראלית לארה"ב. התחרות אורגנה ע"י ה-ZOA שהוא ארגון ציוני אמריקאי שהוקם ב-1897 במטרה לקדם קשרים עם ישראל. בין מנהיגיו היו לואי ברנדייס, אבא הלל סילבר, שמואל וייז ועוד). מטרת התחרות הייתה לאתר אמנים ישראלים להופעה בתכניתו המפורסמת של אד סאליבן. בפרסום הראשוני של התחרות, נאמר שיבחרו 5 סוגי הופעות וסך הכל 8 אמנים.

למרות המגבלה הזו, הרמנו טלפון ליונתן והעלינו את הרעיון להקים בדחיפות להקה של חמישה זוגות, בהדרכת יונתן ובהשתתפותו. יונתן התלהב מהרעיון. נכנסנו לסדרת חזרות והגענו לתחרות בבית ציוני אמריקה, תחת השם "להקת כרמון".

סופו של עניין, אד סאליבן, שהיה נוכח בתחרות, התלהב מהלהקה שזכתה במקום הראשון והחליט לקחת אותה לתכניתו. במשלחת אתנו נסעו גם הכנר יצחק פרלמן שהיה בן 13, הזמרים רן ונעמה, אמן הצלליות נתן אלמוזולינו, נערת הגומי נעמי וצמד הפסנתרנים ברכה עדן ואלכסנדר תמיר.

הלהקה יצאה לארצות הברית באוקטובר 1958 והופיעה ברחבי המדינה במשך 6 חדשים. להקת כרמון הופיעה פעמים נוספות בתכניתו של אד סאליבן.

אחרי להקה זו, הקים יונתן להקות רבות שהלכו וגדלו במספר המשתתפים והופיעו ברחבי הארץ והעולם.

במסעה הראשון בארצות הברית הוציאה הלהקה את תקליטה הראשון שלאחריו יצאו תקליטים נוספים.

סיפור "להקת כרמון" הפך להיות לשם והיסטוריה של המחול הישראלי.

כחבר בלהקה הראשונה של כרמון, ברצוני לציין את הגינותו בהחלטתו לבנות להקה ראשונה זו כקואופרטיב (ראו תמונה), כך שהכנסות הלהקה יחולקו בין החברים.

היה לי כבוד וחוויה לרקוד עוד שנים רבות בלהקות כרמון השונות, תקופות נפלאות של חיים.