גיל העשרה, יש להקת מחול בגבעתיים ואני, שכבר רקדתי בלט קלאסי, נבחנת ומתקבלת ללהקה.

יואב, איש קטן/גדול, נראה כמו נער, מגיע לחזרה וברגע שהוא מתחיל להנחות את הרקדנים ופורש בפנינו את התמונה שהוא רואה בדמיונו… פתאום הוא הופך ל "דמות".

יואב מלא אנרגיה, שמחת חיים, התלהבות אינסופית, יצירתיות, מוסיקליות ודמיון כמעט כמו של צייר או צלם הרואה תמונות-תמונות לנגד עיניו. כך הוא בונה יצירה ועוד יצירה ועוד יצירה וכבר הוא יודע איזה תלבושת תהיה לבנות, לבנים, כל יצירה היא סיפור שלם – יואב מספר לנו ואנחנו מהופנטים.

עם הסיפור הזה אנחנו לומדים את הכוריאוגרפיה. עוד חזרה, ועוד חזרה. ליטוש, מבט, חיוך, יציבה ומחווה עדינה לכאן או לשם. כך יואב מכוון עד לניואנס העדין ביותר.

כך כל שנות נעורי וגם מעט אחרי שהשתחררתי מלהקת הנח"ל וחזרתי לרקוד בלהקת המחול שלו.

יואב אשריאל – מדריך מחול, מורה, כוריאוגרף מלא דמיון ותשוקה, אהבת ארץ ישראל, מוסיקה, תנועה ומחול.

חינוך מצוין קיבלנו מיואב – דיוק, עמידה בלוח זמנים, התמדה, לא להיכנע לקושי, הרצון להתמקצע ולהגיע למצוינות, הקשבה ורצינות. כל חזרה איתו הייתה חוויה.

ואני תמיד חשבתי שהאיש הזה, הילד בגוף של אדם בוגר, יהיה איתנו לנצח, כי הוא על-זמני…

חיבוק גדול ותודה גדולה בדרכך האחרונה מכאן אל האינסוף. לא אשכח אותך אף פעם.